לֹא מַפְסִיקָה לִבְדֹּק אִם אַתְּ נוֹשֶׁמֶת | יעל קידר


נִכְנֶסֶת לְחַדְרֵךְ בַּחֲשֵׁכָה 

לִרְאוֹת שֶׁאַתְּ בְּמִטָּתֵךְ

אַתְּ כְּבָר מִזְּמַן גְּבוֹהָה מִמֶּנִּי

אֲבָל אֲנִי עֲדַיִן שׁוֹמֶרֶת עַל שְׁנָתֵךְ

הִגַּעְתְּ לְאַפְטֶר

וְלַכְּבִיסָה שֶׁלָּךְ יֵשׁ רֵיחַ גְּרִיז וַחֲרָדָה

אַתְּ מְתַקֶּנֶת תּוֹתָחִים

אֲבָל נִרְאֵית לִי עוֹד יַלְדָּה

וְאֵיךְ אֵדַע אִם בִּשְׁנָתֵךְ אַתְּ עֲצוּבָה אוֹ בּוֹדְדָה?

אוּלַי אֶגַּע בָּךְ בְּרַכּוּת, כְּמוֹ אַחֲרֵי לֵדָה

לִבְדֹּק שֶׁאַתְּ נוֹשֶׁמֶת, וְאָז תּוּכְלִי לַחֲזֹר לִישֹׁן

אֲנִי נוֹעֶלֶת אֶת הַדֶּלֶת 

כְּדֵי לְהַרְחִיק מִמֵּךְ אֶת יוֹם רִאשׁוֹן.