שאלת לשלומי | יעל קידר


אֲנִי בְּסֵדֶר, תּוֹדָה. מִלְּבַד הָעֻבְדָּה

שֶׁאֲנִי עֵרָה בַּלֵּילוֹת

וְכוֹתֶבֶת שִׁירָה

אוֹכֶלֶת מְעַט

הוֹלֶכֶת לְאַט

מְאוֹד זְהִירָה

לֹא נוֹרָא, יֵשׁ עֲרֵמָה

שֶׁל כְּבִיסָה עֲדִינָה לְקַפֵּל

וְיֵשׁ לִי עֲדַיִן בְּמִי לְטַפֵּל

וַאֲנִי חֲזָקָה-

לֹא סְתָם, אִמָּא שֶׁלִּי קָרְאָה לִי יָעֵל

וּבְסוֹף הַשָּׁבוּעַ, הַחַיֶּלֶת חוֹזֶרֶת

אֲבָל בֵּינְתַיִם,

אֲנִי נִפְרֶמֶת, בְּעוֹדִי נִקְשֶׁרֶת.


(מוקדש לבנותיי, מאיה ושירה, המשרתות בדרום)