נלי זק"ש - Nelly Sachs

נלי זק"ש - Nelly Sachs

המשוררת והמחזאית  נלי זק"ש,  יהודייה ילידת גרמניה, קורבן רדיפות הנאצים, הינה כלת  פרס נובל לספרות בשנת 1966 (יחד עם הסופר ש"י עגנון).  נלי זק"ש, שנולדה בברלין בשנת 1891,  נחשבת למשוררת ייחודית ומוערכת באירופה בכלל ובמולדתה גרמניה בפרט. בתקופה שבה הליריקה סגדה לאינדיבידואליזם ולחידושים צורניים תוך התמקדות בתופעות ההווה, זק"ש כתבה בשפה עשירה,  שופעת מטפוריקה ומוטיבים יהודיים מחד גיסא ויסודות ניאו־רומנטיים מאידך גיסא. מצד אחד פנתה אל העבר ואל המתים ומצד שני  כיוונה לעתיד בתארה את חיי הניצולים. זק"ש כתבה את שירת הכלל, שירת עמה הרדוף, שירת הניצולים. בו בזמן  כתבה גם שירת וידוי אישית שחשפה את מכאובי לבה, את כמיהותיה, את אהבותיה  ואת האימה שהמשיכה לשלוט בחייה עד יום מותה. 

במשך השנים זכתה אומנם שירתה של זק"ש לתרגומים אחדים לעברית, עיקרם לאחר הזכייה בפרס נובל לספרות, אך נשאלת השאלה מדוע נותרה נלי זק"ש כמעט אלמונית בתודעת הקורא העברי? יתכן שהתשובה לכך נעוצה, בין  השאר, באישיותה הצנועה, באורח חיי הערירות שניהלה בשטוקהולם, הרחוקה ממרכזי התרבות של אירופה דאז, באי נכונותו של קהל הקוראים לצלול אל תוך הפצע, אל תוך שירה מדממת שאינה מאפשרת להרפות מהטראומה. בנוסף, יש לזכור גם את הקושי שמציב תרגום שיריה לעברית. בדומה לידיד נפשה  צלאן, גם נלי זק"ש עשתה בשפה הגרמנית 'מעשים' שהותירו אותה חבולה ושסועה, לעיתים כמעט בלתי ניתנת לפענוח. עם זאת, חובה לשוב ולנסות להחזיר את שירתה  למקורותיה, להשיבה מ"גלגולי־עולם" אל המולדת. לשונה וצליליה – גרמנית, אך אין עברית ויהודית ממנה בתכניה. 

נלי זק"ש נולדה וגדלה בברלין כבת יחידה להורים יהודים בני המעמד הבורגני וזכתה לחינוך פרטי מעולה, מגונן ושמרני באופיו. היא החלה לכתוב את שיריה  בגיל 17. שירים אלה, ניאו־רומנטיים בסגנונם, נכתבו בתבניות ריתמיות הדוקות, חלקם סונטות. עם זאת, כבר אז היה הטון הרגשי של יצירתה המוקדמת שונה מן הליריקה הנשית שהייתה נפוצה בחוגים הבורגניים. טון אלגי, מלנכולי, רב־עוצמה. 

משנת 1929 זק"ש פרסמה את שיריה בכתבי עת ספרותיים גרמניים ויהודיים עד שהחלה בראשית שנות ה־30 רדיפה שיטתית של יהודים ושיריה נאסרו לפרסום. במהלך השנים הללו חייה התמלאו באימת רדיפה. אביה נפטר והיא נותרה בגפה עם אימהּ הקשישה. המתח הפנימי של היהשרדות היומיומית ועבודת הכפייה תחת המשטר הנאצי גרמו לה למעצור ממושך בכתיבה. באותן השנים התקרבה לשורשיה היהודיים, התעמקה בקריאת כתבים חסידיים ובמיסטיקה יהודית וכן בתנ"ך. במהלך המלחמה, חיה עם אימהּ בגטו היהודי בברלין והועסקה בעבודות כפייה. 

כשהחלו המשלוחים מזרחה, ל"מחנות עבודה" כביכול,  פנתה נלי זק"ש לסופרת השוודית הנודעת סלמה לגרלף, האישה הראשונה שזכתה בפרס נובל לספרות בשנת 1909, שעימה  ניהלה חליפת מכתבים עוד מנעוריה. זק"ש ביקשה את עזרתה בהשגת  אישור יציאה לשוודיה כדי לנסות להציל את עצמה ואת  אימהּ. לגרלף הקשישה זכרה את נלי זק"ש וכתבה עבורה ועבור אימהּ מכתב לשלטונות שסייע בזירוז ההליכים לקראת הנפקת אשרת יציאה מגרמניה. האשרה התקבלה ממש ברגע האחרון, לפני עלייתן על רכבת למחנות. כך הגיעו השתיים  בשנת 1940 לשטוקהולם, והחלו את חייהן מחדש, כפליטות יהודיות, בדירה קטנה שקיבלו מהקהילה היהודית, ללא ידיעת השפה וללא תמיכה כלשהי. סלמה לגרלף מתה בשיבה טובה בטרם הגעתן לאדמת שוודיה. 

כך, בגיל חמישים, החלה נלי זק"ש את חייה כגולָה בארץ זרה, כשהיא נושאת עימה את שפת האם שלה, שפת יצירתה הגרמנית, ועמה את חוסר הידיעה כמה תוכל עוד לשאת את גורל הרדיפה של עמה ואת אובדן מולדתה. זק"ש החלה ללמוד שוודית מתוך הכרת תודה על שארץ זו העניקה לה מקלט וכן כדי למצוא פרנסה בתרגום שירה שוודית לגרמנית. במקביל, מקץ שנים של שתיקה, חזרה לכתוב שירה  בגרמנית. נדמה כי ניסתה ליצור שפה חדשה, אישית, שלא מתאימה לאף תבנית לירית ולשום אסכולה. שירתה משנות ה־40 ואילך ביטאה אי שקט מטפיזי, תחושת זרות ונרדפוּת, חיפוש אחר מולדת שאיננה והזדהות עם הסובלים - ליריקה של אימה ובריחה. 

שיריה המאוחרים כוללים מטפורות וסמלים בעלי משמעויות נרחבות ועמוקות, בעיקר בהקשר למקורות היהודיים ולמיסטיקה היהודית. זק"ש פתחה לרווחה את דלתה לפני התנ"ך, ראתה בחזיונה את פני הנצח של הנביאים, ארגה ביצירתה את הספירות הקוסמיות מספר הזוהר וחוותה על בשרה את המגיָה של האלף־בית. נדמה היה שהיא כותבת כדי לנשום ונאחזת במקורות כדי לגאול את נפשה. ניתן לראות את שירתה של זק"ש  כ'תהלים של לילה', כמזמורים שהם מעין קריאת "ענני" הכוללים תביעה מהאל להיענות, שיחה עם העולם, מסע היסטורי וקינה על החורבן. 

מקורות השראתה  של זק"ש הם דואליים וכוללים ניגודים רבים. מחד גיסא, ניתן לזהות בשירתה את עקבותיהם של גדולי הספרות וההגות הגרמנית כמו פרידריך הלדרלין, נובאליס, יאקוב בימה ומייסטר אקהרט. מאידך גיסא, המוטיבים התנ"כיים, המיסטיקה של ספר הזוהר והמעשיות החסידיות רוקנו  את הגרמנית מהתכנים האירופאיים הקלאסיים ומילאו את חלליה בשברי פסוקים, בפרקי קינה ובמוטיבים של תמורה וגלגול. נופי שיריה הפכו להיות סוריאליסטיים ושרידי עולמה הרומנטי המוקדם נהפכו לסמלים בעולמה החדש והמסויט. שפתה החזותית נותרה חפה מכל פן מקסימליסטי־אקספרסיוניסטי, והיא ביטאה בצמצום אך ברגש עז את חייה בצל האימה המתמשכת. נראה שזו דרכה להתמודד עם בגידת המולדת ושפת האם שלה. 

ידוע שזק"ש כתבה ברציפות ובאינטנסיביות מיום הגעתה לשוודיה ועד יום מותה. גם לאחר מות אימהּ, כשהתפרצה אצלה מחלת הרדיפה, וגם בתקופות חשוכות שבהן הייתה מאושפזת, לא חדלה לכתוב. קובץ שיריה במשכנות המוות, שיצא לאור בשנת 1946, לא זכה להכרה ולביקורת ותפוצתו הייתה מצומצמת. גם  ליקוי כוכבים, שיצא לאור בהולנד, לא זכה לתשומת לב משמעותית. רק באמצע שנות החמישים חל שינוי. הקוראים הגרמנים העלו על נס את שיריה של זק"ש, כתבו עליה, קראו את יצירתה ואף עלו אליה לרגל. קובץ שיריה חידות לוהטות (1963-1960) זכה לתהודה ציבורית רחבה. בהמשך, שירתה נעשתה פחות מפורשת, יותר מרומזת ושופעת סמלים. הלשון נעשתה רבת־רבדים, בהטילה עומס על כל מילה, והתחביר הפך מפורק יותר ויותר. בתקופה זו זכתה זק"ש בפרסים ספרותיים שונים ובהכרה נרחבת באירופה. כאמור, בשנת 1966 זכתה בפרס נובל לספרות לצדו של  ש"י עגנון. 

נלי זק"ש שרדה כניצולה ונאחזה ביצירתה אך כול אלה לא עמדו לה אל מול פגיעותה של הנפש החשופה. בשנותיה האחרונות הייתה מאושפזת תקופות ארוכות בבתי חולים פסיכיאטריים וגם שם המשיכה לכתוב. במקביל ניהלה התכתבות ארוכת שנים וקרובה מאוד מבחינה נפשית עם המשורר הגולה פאול צלאן שחי בפריז – "בין שטוקולם לפריז עובר מרידיאן של כאב ונחמה", כתבה לו באחד ממכתביה. נלי זק"ש החולה והמסויטת הלכה לעולמה שלושה שבועות אחרי התאבדותו של צלאן. ייתכן שלא מצאה כוחות להמשיך ולשרוד בלעדיו. 

(דינה פון שוורצה)

ארץ ישראל / נלי זק"ש

Land Israel / Nelly Sachs

ארץ ישראל, 

מֶרְחָבַיִךְ נִמְדְּדוּ בִּימֵי קֶדֶם 

עַל יְדֵי קְדוֹשַׁיִךְ,  שֶׁחָצוּ אֶת קַו הָאֹפֶק.

אֲוִיר הַשַּׁחַר שֶׁלָּךְ נֶחֱלַם עַל יְדֵי בְּכוֹרֵי הָאֵל,

הֲרָרַיִךְ, שִׂיחַיִךְ

עָלוּ בִּנְשִׁימַת־לֶהָבָה

שֶׁל קִרְבַת סוֹד אֲיֻמָּה.

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,

חֶלְקַת־כּוֹכָבִים נִבְחֶרֶת 

לַנְּשִׁיקָה הַשְּׁמֵימִית!   

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, 

כָּעֵת כְּשֶׁעַמֵּךְ חֲרוּךְ הַמָּוֶת 

בָּא אֶל עֲמָקַיִךְ

וְכָל הַהֵדִים קוֹרְאִים בִּרְכַּת אָבוֹת 

לְמַעַן הַשָּׁבִים,

וּמְבַשְּׂרִים לָהֶם בְּאוֹר נְטוּל צֵל   

שֶׁכָּאן הָלְכוּ אֵלִיָּהוּ וְהָאִכָּר אַחֲרֵי הַמַּחְרֵשָׁה, 

וְהָאֵזוֹב בַּגַּן צָמַח

וּכְבָר הִגִּיעַ לְחוֹמַת גַּן עֵדֶן-

הֵיכָן  שֶׁהַמִּשְׁעוֹל הַצַּר בֵּין כָּאן לְשָׁם

בּוֹ הָאֵל נָתַן וְלָקַח כְּשָׁכֵן

וְהַמָּוֶת לֹא נִזְקַק לְעֶגְלַת קָצִיר.

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, 

כָּעֵת כְּשֶׁעַמֵּךְ הַבּוֹכֶה שָׁב אֵלַיִךְ 

מִכַּנְפוֹת תֵּבֵל 

כְּדֵי לִכְתֹּב אֶת מִזְמוֹרֵי דָּוִד בְּחוֹלוֹתַיִךְ

וְלָשִׁיר בַּעֲרֹב יוֹם עֲמָלוֹ

אֶת מִלַּת הַשַּׁבָּת, 'וַיְכֻלּוּ' -'  

כָּעֵת נִצֶּבֶת אוּלַי אֵיזוֹ רוּת חֲדָשָׁה

וּבְעָנְיָהּ מְלַקֶּטֶת שְׂעוֹרִים

בְּצֹמֶת נְדוּדֶיהָ. 

עמֵי העולם / נלי זק"ש 

 Völker der Erde / Nelly Sachs
                                                                                                                     

אַתֶּם, כְּרוּכִים כִּסְלִילֵי חוּטִים

בְּכוֹחָם שֶׁל כּוֹכָבִים לֹא נוֹדָעִים, 

הַתּוֹפְרִים וְשׁוּב פּוֹרְמִים אֶת הַתָּפוּר, 

הַנִּכְנָסִים אֶל בְּלִיל הַשָּׂפוֹת 

כְּמוֹ אֶל כַּוֶּרֶת,

לִלְגֹּם מִן הַדְּבַשׁ 

וּלְהֵעָקֵץ- 

עַמֵּי הָעוֹלָם,

אַל נָא תַּחֲרִיבוּ אֶת יְקוּם הַמִּלִּים,

אַל נָא תַּחְתְּכוּ בְּסַכִּינֵי הַמַּשְׂטֵמָה,

אֶת הַצְּלִיל הַנּוֹלָד עִם נְשִׁימָה רִאשׁוֹנָה. 

עַמֵּי הָעוֹלָם,

הוֹ, מִי יִתֵּן שֶׁאִישׁ לֹא יִתְכַּוֵּן לְמָוֶת בְּאָמְרוֹ 'חַיִּים' - 

וְלֹא יִתְכַּוֵּן לְדָם בְּאָמְרוֹ 'עֲרִיסָה'- 

עַמֵּי הָעוֹלָם,

הַנִּיחוּ לַמִּלִּים לָשׁוּב לִמְקוֹרָן,

שֶׁכֵּן בְּכֹחָן לְקָרֵב אֳפָקִים אֶל רְקִיעֵי אֱמֶת 

וּבְצִדָּן הָאָפֵל, מֵאֲחוֹרָיו נִפְעָר לַיְלָה,

כְּמוֹ דֶּרֶךְ מָסָךְ,

הֵן מְיַלְּדוֹת כּוֹכָבִים-

פֹּה וָשָם יֵשׁ לְהַדְלִיק אֶת פָּנַס הַחֶמְלָה Hier und Da.                                                                               

עֲבוּר הַדָּגִים,

הֵיכָן שֶׁהֵם בּוֹלְעִים אֶת קֶרֶס הַחַכָּה 

וְלוֹמְדִים לְהֵחָנֵק. 

שָׁם כּוֹכְבֵי הַיִּסּוּרִים

קְרֵבִים לַגְּאֻלָּה. 

אוֹ  הֵיכָן,

שֶׁאוֹהֲבִים מַכְאִיבִים 

אוֹהֲבִים,

הַנִּצָּבִים תָּמִיד עַל שְׂפַת הַמָּוֶת.

אני עוקבת אחר זכותי למולדת / נלי זק"ש

Ich bin meinem Heimatrecht auf der Spur / Nelly Sachs
                                      

בְּנִבְכֵי גֵּאוֹגְרַפְיָה שֶׁל אֲרָצוֹת לֵילִיּוֹת 

שָׁם זְרוֹעוֹת פְּרוּשׂוֹת לְאַהֲבָה 

צְלוּבוֹת עַל קַוֵּי הָרֹחַב

בִּתְהוֹם צִפִּיָּה-

אליכם, הבונים בית חדש / נלי זק"ש

 An euch, die das neue Haus bauen / Nelly Sachs
                                                            

בִּבְנוֹתְךָ מֵחָדָשׁ אֶת קִירוֹת בֵּיתְךָ-

אֶת תַּנּוּרְךָ, מִטָּתְךָ, שֻׁלְחָן וְכִסֵּא- 

אַל תִּתְלֶה דִּמְעוֹתֶיךָ בְּמִי שֶׁהָלְכוּ וְאֵינָם,

שֶׁלֹּא עוֹד יָגוּרוּ עִמְּךָ 

לֹא בְּאֶבֶן

וְלֹא בְּעֵץ- 

שֶׁאִם לֹא כֵן הֵם יִבְכּוּ אֶל תּוֹךְ שְׁנָתְךָ,

זוֹ הַקְּצָרָה, שֶׁעוֹדָהּ לְפָנֶיךָ.

אַל תֵּאָנַח, כְּשֶׁאַתָּה מַצִּיעַ מִטָּתְךָ,

שֶׁאִם לֹא כֵן זֵעַת הַמֵּתִים 

תִּתְעָרֵב בַּחֲלוֹמוֹתֶיךָ.

אָח, הַקִּירוֹת וְהַכֵּלִים

הָרְגִישִׁים כְּנֵבֶל־רוּחַ

וּכְשָׂדֶה, בּוֹ יְגוֹנְךָ נוֹבֵט,

חָשִׁים בְּקִרְבְּךָ אֶת הֶעָפָר.

בְּנֵה, בְּעוֹד שְׁעוֹן הַחוֹל אוֹזֵל

אַךְ אַל תִּשְׁטֹף אֶת הַדַּקּוֹת בְּדִמְעוֹתֶיךָ

בְּיַחַד עִם הֶעָפָר

הַמְּכַסֶּה אֶת הָאוֹר.