מאשה קאלקו - Mascha Kaléko

מאשה קאלקו  - Mascha Kaléko

מאשה קאלקו  (1907־1975) הייתה משוררת יהודייה־גרמנייה, ילידת גליציה, שזכתה להצלחה גדולה בראשית שנות ה־30 בגרמניה. היא השתלבה בחבורה הספרותית שהתגבשה סביב הרומאנישס קפה בברלין, שכללה בין השאר את אריק קסטנר ואלזה לסקר שילר וזכתה לביקורות נלהבות על שיריה מתומס מאן והרמן הסה. 

מאשה קאלקו הגיעה לברלין בראשית שנות ה־20 ולמדה פסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטת הומבולדט. בשנת 1928 נישאה לשאול אהרון קאלקו, מורה לעברית ופילולוג. בסוף שנות ה־20 החלה לפרסם את שיריה בעיתונים היומיים ובכתבי עת. כשהנאצים עלו לשלטון כתבה קאלקו : "אין לנו אף חבר בעולם הזה, רק אלוהים לבדו". בשנת 1936 ילדה את בנה היחיד לחמיו ויאנבר שהיה אז המאהב שלה. היא התגרשה מבעלה בשנת 1938, נישאה לחמיו ויחד עם בנם נמלטו לארצות הברית, ערב מלחמת העולם השנייה,  והשתקעו בניו יורק. מאשה קאלקו סבלה מהפרידה מגרמניה ומהשפה הגרמנית וכתבה אודות חווית הפליטות והזרות בגלות. לאחר המלחמה, נותר לה קהל קוראים נאמן בגרמניה וספריה הודפסו במהדורות חוזרות. בשנת 1960 נבחרה קאלקו לקבל את פרס פונטאנה היוקרתי אך היא סירבה בשל נוכחותו של קצין ס.ס. לשעבר בוועדת הפרס. 

קאלקו ובעלה עלו לישראל בשנת 1960 והשתקעו בירושלים. ויאנבר עסק בכתיבת אנתולוגיה של מוזיקה חסידית בבתי הכנסת ואילו קאלקו, שוב לא הצליחה להשתלב, לא למדה את השפה העברית ולא קיבלה הכרה בארץ כמשוררת. מדי קיץ נסעה ברחבי אירופה וקיימה ערבי קריאה עם קהל הקוראים שלה ששמר לה אמונים במהלך כל אותם השנים. בשנת 1968 נפטר בנה היחיד בדמי ימיו ממחלה, ובשנת 1973 חמיו נפטר וקאלקו נותרה זרה וגלמודה בירושלים. היא תכננה לשוב ולהתגורר בברלין אך בטרם הספיקה לממש את חלומה. היא נפטרה במהלך ביקור בציריך, בשנת 1975, ונקברה שם בבית הקברות היהודי.

(דינה פון-שוורצה)

מרשם / מאשה קאלקו  

Rezept / Mascha Kaléko   

הַבְרַח אֶת הַפְּחָדִים הַרְחֵק

וְאֶת הַפַּחַד מֵהַפְּחָדִים.

עֲבוּר אוֹתָן שָׁנִים סְפוּרוֹת

הַכֹּל וַדַּאי יַסְפִּיק,

הַלֶּחֶם בַּקֻּפְסָה

וְהַחֲלִיפָה בָּאָרוֹן.

אַל תֹּאמַר  'שֶׁלִּי הוּא'. 

הַכֹּל מֻשְׁאָל לְךָ.

חַיֵּה עַל זְמָן שָׁאוּל וּרְאֵה

כַּמָּה מְעַט אַתָּה צָרִיךְ.

הִשְׁתַּקַּע.

וְהָכֵן מִזְוָדָה.

זֶה נָכוֹן מַה שֶּׁאוֹמְרִים: 

מַה שֶּׁצָּרִיךְ לָבוֹא, יָבוֹא .

אַל תֵּלֵךְ לִקְרַאת הַסֵּבֶל.

וּכְשֶׁהוּא כְּבָר כָּאן,

הַבֵּט בְּשֶׁקֶט בְּפָנָיו. 

חוֹלֵף הוּא כְּמוֹ אֹשֶר.

אַל תְּצַפֶּה לִכְלוּם,

שְׁמֹר, מֻדְאָג, אֶת סוֹדוֹתֶיךָ.

גַּם אָחִיךָ בּוֹגֵד הוּא

כַּאֲשֶׁר מְדֻבָּר בְּךָ אוֹ בּוֹ. 

קַח אֶת הַצֵּל שֶׁלְּךָ

כְּחָבֵר לְמַסָּע.

טַאְטֵא אֶת הַחֶדֶר הֵיטֵב 

וּבָרֵךְ לְשָׁלוֹם אֶת הַשָּׁכֵן.

תַּקֵּן בְּשַלְוָה אֶת הַגָּדֵר

וְאֶת הַפַּעֲמוֹן שֶׁבַּשַּׁעַר.

הָעֵר אֶת הַפֶּצַע שֶׁבְּתוֹכְךָ 

תַּחַת גַּג, בֶּחָלָל אֲרָעִי.

הַשְׁלֵךְ אֶת תָָּּכְנִיּוֹתֶיךָ. הֱיֵה חָכָם,

וְלֵךְ בְּעִקְבוֹת הַנִּסִּים.

הֵם רְשׁוּמִים זֶה זְמָן רַב

בַּתָּכְנִית הַגְּדוֹלָה.

הַבְרַח אֶת הַפְּחָדִים הַרְחֵק

וְאֶת הַפַּחַד מֵהַפְּחָדִים.

לא שיר־ילדים / מאשה קאלקו 

Kein Kinderlied / Mascha Kaléko   

לְאָן שֶׁאֵינִי נוֹדֶדֶת 

אֲנִי נוֹסַעַת לְשׁוּם־מָקוֹם. 

עִם מִזְוָדָה עֲמוּסַת גַּעֲגוּעִים,

יָדַי נוֹשְׂאוֹת חֲפָצִים מְיֻתָּרִים,

כֹּה בּוֹדֵדָה, כְּרוּחַ־מִדְבָּר.

חַסְרַת מוֹלֶדֶת כְּמוֹ הַחוֹל: 

לְאָן שֶׁאֵינִי נוֹדֶדֶת,

אֲנִי מַגִּיעָה לְשׁוּם־מָקוֹם. 

הַיְּעָרוֹת נֶעֶלְמוּ,

הַבָּתִּים נִשְׂרְפוּ, 

לֹא מָצָאתִי אִישׁ.

אַף אֶחָד לֹא זִהָה אוֹתִי. 

וּכְשֶׁצִּפּוֹר זָרָה צָרְחָה, 

נִמְלַטְתִּי מִפָּנֶיהָ בְּבֶהָלָה. 

לְאָן שֶׁאֵינִי נוֹדֶדֶת,

אֲנִי מַגִּיעָה לְשׁוּם־מָקוֹם.

השנים המוקדמות / מאשה קאלקו

Die frühen Jahre / Mascha Kaléko   

נְטוּשָׁה

בְּסִירַת־לַיְלָה

נִסְחַפְתִּי

וְנִסְחַפְתִּי אֶל הַחוֹף.

עַל עֲנָנִים נִשְׁעַנְתִּי נֶגֶד הַגֶּשֶׁם.

עַל גִּבְעוֹת־חוֹל נֶגֶד רוּחַ זוֹעֵם.

לֹא הָיָה עַל מִי לִסְמֹךְ.

רַק עַל נִסִּים.

אָכַלְתִּי פֵּרוֹת בֹּסֶר שֶׁל גַּעְגּוּעַ,

שָׁתִיתִי מַיִם מַצְמִיאִים.

זָרָה, אִלֶּמֶת, מוּל אֶרֶץ לֹא נוֹדָעַת,

קָפָאתִי דֶּרֶךְ שָׁנִים אֲפֵלוֹת. 

כְּמוֹלֶדֶת בָּחַרְתִּי אֶת הָאַהֲבָה

הזרה / מאשה קאלקו

Die Fremde / Mascha Kaléko   

הֵם מְדַבְּרִים עָלַי רַק בְּלַחַש.

יוֹדְעִים עַל פְּצָעַי, 

מַרְעִילִים אֶת מְזוֹנִי.

אֲנִי קוֹשֶׁרֶת אֶת הַצְּרוֹר שֶׁלִּי לַמַּסָּע,

עַל פִּי חָכְמַת אֲבוֹת־אֲבוֹתַי.

הֵם מְדַבְּרִים עָלַי רַק בְּלַחַשׁ.

אֲנִי נִשְׁאֶרֶת הַזָּרָה שֶׁבַּכְּפָר...