חנה ארנדט - Hannah Arendt

חנה ארנדט - Hannah Arendt

חנה ארנדט, שנולדה בשנת 1906 בלינדן (כיום חלק מהעיר הנובר), הייתה מההוגים הפוליטיים החשובים ביותר במאה ה־20, פרופסור לתיאוריה פוליטית, פילוסופית ידועה ופּוּבּליציסטית. כיהודייה ילידת גרמניה ברחה בשנת 1933 ממולדתה לצרפת ובשנת 1941, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, הגיעה כפליטה לניו יורק.

בנעוריה הייתה תלמידתו ואהובתו של הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר במארברג וסיימה את הדוקטורט שלה בהיידלברג בהנחייתו של קרל יאספרס. בשנים 1937־1929 הייתה נשואה לגינתר שטרן, עיתונאי ופילוסוף, ולימים נישאה בשנית להיינריך בלייכר, משורר גרמני ופילוסוף, קומוניסט לשעבר שפּעל כנגד סטלין, אותו פגשה בפריז לאחר מנוסתה מגרמניה. חנה ארנדט הייתה אינטלקטואלית־פליטה ובמשך שנים רבות נותרה שנויה במחלוקת. לאורך שנות עבודתה היא התבדלה מאסכולות אקדמיות וממִתווים אידֵאולוגים, סירבה להגדיר את עצמה כ"פילוסופית" ומסתבר שגם כתבה שירים. 

שבעים ואחד משיריה נמצאו בעיזבונה. חלקם כרוכים בין דפּי היומן שכּתבה באדיקות במשך שני עשורים (משנות ה־50 עד תחילת שנות ה־70) וחלקם שזורים במכתבים שכּתבה לאורך השנים לחבריה ויקיריה. עד עצם ימינו לא ברור האם התכוונה לפרסם את שיריה ולהוציאם לאור או שמא להותירם כקניינהּ הרוחני הפרטי. חלק גדול מהשירים שנמצאו בין דפי יומנה הודפסו מחדש במכונת כתיבה ונערכו על ידה. ייתכן שחשבה שיום אחד יגיעו גם לקהל הקוראים אולם במהלך חייה שמרה אותם לעצמה. אפילו בעלה הראשון לא ידע במשך שנים שכּתבה שירים. אחדים משיריה הופיעו בביוגרפיה שלה ׳בשל האהבה לעולם׳ ובספר נוסף המתעד חלק מהתכתבויותיה, אך רק בשנת 2015 יצא לאור בהוצאת PIPER ספר זה הכולל את כל שיריה. 

"לשירה תמיד הייתה משמעות גדולה בחיי" אמרה ארנדט בריאיון טלוויזיוני לגינתר גאוס ב־1964. ואכן, ארנדט הייתה קוראת שירה נלהבת והשפעתם של גתה, היינה, רילקה וברכט ניכּרת בכתביה כמו גם בשיריה. הקִרבה הגדולה לשירה הייתה לה לא רק עוד פָּן המשתקף ביצירתה אלא נקודת בסיס משמעותית שעליה נשענה כתיבתה, כפי שעולה מדבריה: "רק מהמשוררים אנו מצפים לאמת, לא מהפילוסופים, מהם אנו מצפים לתובנות". 

ארנדט כתבה את שיריה המוקדמים בין גיל 17 לגיל 20, בשנים 1926־1923. היו אלה שנות הלימודים במארברג, שם למדה אצל הפילוסוף והמורה הדגול מרטין היידגר, שניהל עִמה רומן חשאי. אחר־כך לא כתבה במשך שנים ארוכות. רק בשנת 1942, כשהגיעה לארה"ב אחרי מנוסה מגרמניה ושהות כפליטה בפריז, חזרה לכתוב שירה ועד לאמצע שנות השישים כתבה כ־50 שירים נוספים. 

את כל שיריה כתבה בשפה הגרמנית, שפת אמה (Muttersprache).  לא פעם דיברה על הלשון הגרמנית כעל המשכיוּת, כפי שאמרה בשנות ה־60 למראיין: "ככלות הכול, לא השפה הגרמנית עצמה היא זו שיצאה מדעתה". השפה הייתה לה בית ומולדת (Heimat) עד יומהּ האחרון. 

בשיריה המוקדמים ניכּרת שמירה על חריזה ועל מבנה שירי קלאסי בעל סממנים רומנטיים אך לא בצורה הרמטית. ארנדט כתבה שירי טבע ושירי אהבה שבהם משתקפים, לא פעם, אבדן ופרידה. למקרא שיריה המוקדמים קשה להאמין שכּתבה אותם נערה צעירה שכּן התבוננותה בעולם בּשֵׁלה, עמוקה ומפוכחת עד כאב. 

ייתכן שגסיסתו האִטית של אביה ממחלת העגבת ומותו המוקדם בהיותה ילדה גרמו לה לחוויה עמוקה של העדר מוגנוּת, ואולי אף לחיפוש מתמיד אחר דמות אב חלופית. כבר בגיל 17 כתבה שירים על עייפוּת וביטאה חוויה של אפרוריוּת, קריסה ושקיעה תוך הכרה כאובה בהעדר ובאי־הביטחון הקיומי. בד בבד שיריה המוקדמים משקפים גם אמונה של נערה צעירה ותוססת באהבה וכמיהה עזה למגע קרוב ואהוב בלא הכחשה של הפּרידה הצפויה. סיפור האהבה בין חנה ארנדט, הסטודנטית המבריקה, להיידגר, המורה הנערץ, התרחש בשנים שבהן כתב את יצירתו הגדולה הוויה וזמן. הוא היה בן 35, נשוי ובעל משפחה וניסה לשמור על חשאיוּת יחסיו עם ארנדט לבל יפגעו בקריירה המשגשגת שלו תוך שהוא מפגין כלפי חוץ איפוק. רק לאחר שנים ארוכות התוודה בפניה שהיא הייתה ההשראה ליצירתו בשנים ההן, הדחף לחשיבתו הלוהטת. על אף גילהּ הצעיר, ניכּר משיריה שהייתה מאוד מפוכחת. התנסותה המוקדמת באהבה אסורה ובלתי אפשרית לוּותה בכאב ובסבל שמצאו ביטוי בשיריה המוקדמים. 

מעֵבר לאהבה ומכאוביה עסקה שירתה גם בשאלות של זהות ושייכות ובאחדים משיריה היא אף משׂרטטת דיוקן עצמי. שאלות הזהות העצמית החצויה כיהודייה־גרמנייה מתכתבות עם הכרתה המוקדמת ברוחות הרעות שנשבו באותן שנים באירופה בכלל ובגרמניה בפרט. בצד ההתרחקות מהחוויה היהודית הדתית הייתה מוקפת תמיד בחברים ממוצא יהודי.

ואכן, חנה ארנדט חזתה מראש את רוחות המלחמה, את סכנת המוות, את אירופה הבוערת המכלה את עצמה. משנת 1926 ועד 1942 לא כתבה שירה והייתה עסוקה בהישרדות, בעיקר בשנים הקשות של מלחמה ומנוסה, שבהן נהפכה בעל כורחה לפליטה. בשנת 1933, לאחר שנעצרה על ידי הגסטאפו בשל פעילות למען ארגון ציוני והסתרת פליטים יהודים בדירתה בברלין, הצליחה להימלט לצרפת. בפריז נעשתה פעילה בעליית הנוער וסייעה בהעלאת נוער יהודי לארץ ישראל המנדטורית. בשנים אלה התקרבה מחדש לשורשים היהודיים ולמדה עברית "כדי להכיר את עמי". נישואיה עם בעלה הראשון גוועו וארנדט פגשה את היינריך בלייכר, שעתיד להיות בעלה השני. בשנת 1940 נשלחו השניים למחנה מעצר בדרום צרפת שממנו נמלטו ובשנת 1941 הגיעו לניו יורק כפליטים חסרי כול. (אזרחותה הגרמנית של ארנדט נשללה ממנה עוד בשנת 1937). רק לאחר הגעתה לחוף מבטחים חזרה ארנדט לכתוב שירים.  

אפשר להכליל ולומר שחנה ארנדט חוותה את השירה כ"מקום" ולא כ"מפלט". כשכּתבה על האהבה שהפכה "לסטיגמה ולא לצלקת" ייתכן שהתכוונה ליחסיה המורכבים עם היידגר לאורך השנים ועל אות־קין שדבק בה וגרם להוקעתה ואף לנידויהּ במקומות מסוימים. מובן שגם אישיותה המחוספסת, עמדותיה הביקורתיות והנחרצות ובעיקר כתיבתה השנויה במחלוקת על אודות משפטו של אייכמן (ראו אייכמן בירושלים: דו"ח על הבנאליות של הרוע, בבל 2000), תרמו לכך שדמותה והגותה הוחרמו משך כארבעה עשורים במדינת ישראל. עצם בחירתה להיות מתריעה או נביאת־זעם, זו שמנקודת מבטה רואים את האופק המורכב ביותר ואת הסתירות שבתוכו, גרמו לה לשלם מחיר כבד של בדידות ואי־שייכות. אך נראה שאישיותה ועמדותיה היו מורכבות יותר מכפי שנדמה. החשיפה לרגשות ואזורי נפש שונים שמתאפשרת למי שקורא בשיריה גורמת להבנה מעמיקה יותר של דמותה המרתקת ולהכרה בדבר חשיבות היותה שומרת־סף של כולנו שמִשנתה והגותה רלוונטיות גם כיום.

(דינה פון שוורצה )

{ללא כותרת] / חנה ארנדט             

[Ohne Titel] / Hannah Arendt 

אֵין מִלָּה הַמְבַקַּעַת עֲלָטָה

אֵין אֵל הַמֵּרִים יָדוֹ

בְּכָל אֲשֶׁר אַבִּיט

אֶרֶץ נֶעֱרֶמֶת. 

אֵין צוּרָה הַמַּתִּירָה עַצְמָהּ 

אֵין צֵל שֶׁמְּרַחֵף

וְעוֹדֶנִּי שׁוֹמַעַת: 

מְאֻחָר מִדַּי. מְאֻחָר מִדַּי.

חלום / חנה ארנדט

 Traum / Hannah Arendt                                                                                      

רַגְלַיִם מְרַחֲפוֹת בְּזֹהַר פָּתֶטִי.

אֲנִי עַצְמִי,

גַּם אֲנִי רוֹקֶדֶת, 

מְשֻׁחְרֶרֶת מִכֹּבֶד

אֶל הָרִיק, הָעֲלָטָה. 

חֲלָלִים דְּחוּסִים מִן הֶעָבָר,

מֶרְחָבִים שֶׁנִּגְמְאוּ

רִגְעֵי בְּדִידוּת אֲבוּדִים,

מַתְחִילָה לִרְקֹד,

לִרְקֹד

אֲנִי עַצְמִי,

גַּם אֲנִי רוֹקֶדֶת.

בְּהֶעָזָה אִירוֹנִית,

לֹא שָׁכַחְתִּי דָּבָר,

אֲנִי יוֹדַעַת רֵיקוּת,

אֲנִי יוֹדַעַת כְּבֵדוּת,

אֲנִי רוֹקֶדֶת, אֲנִי רוֹקֶדֶת

בְּאִירוֹנְיָה יוֹקֶדֶת

עייפוּת / חנה ארנדט 

Müdigkeit / Hannah Arendt                                                                                

דִּמְדּוּמֵי עֶרֶב- 

קִינָה חֲרִישִׁית 

עוֹד נִשְׁמַעַת קְרִיאַת צִפּוֹר

אוֹתָהּ בָּרָאתִי. 

קִירוֹת אֲפֹרִים

נוֹפְלִים לְאַט,

יָדַי מוֹצְאוֹת

זוֹ אֶת זוֹ מֵחָדָשׁ.

אֵינִי יְכוֹלָה לֶאֱחֹז עוֹד

בְּמַה שֶּׁאָהַבְתִּי, 

וּמִמַּה שֶּׁמַּקִּיף 

אֵינִי יְכוֹלָה לְהַרְפּוֹת.

הַכֹּל שׁוֹקֵעַ.

דִּמְדּוּמִים עוֹלִים.

דָּבָר לֹא נִכְפֶּה עָלַי - 

אֵלֶּה הַחַיִּים.

שלהי־קיץ / חנה ארנדט 

Spätsommer / Hannah Arendt                                                                 

הָעֶרֶב כִּסָּה אוֹתִי

רַךְ כִּקְטִיפָה, כָּבֵד כְּצַעַר.

אֵינִי זוֹכֶרֶת עוֹד מַגַּע הָאַהֲבָה

אֵינִי זוֹכֶרֶת עוֹד שָׂדוֹת בְּלֶהָבָה

הַכֹּל נָמוֹג, חוֹלֵף

לָתֵת שַׁלְוָה לַלֵּב. 

חוֹשֶׁבֶת עָלָיו וְאוֹהֶבֶת אוֹתוֹ

כְּמוֹ בָּא מֵאֶרֶץ לֹא נוֹדַעַת

וְזָר לִי הַ'תֵּן' וְהַ'בּוֹא' 

וְסוֹד קִסְמוֹ אֵינִי יוֹדַעַת.

הָעֶרֶב כִּסָּה אוֹתִי

רַךְ כִּקְטִיפָה, כָּבֵד כְּצַעַר.

בְּשׁוּם מָקוֹם נִצָּנֵי הִתְמָרְדוּת 

רַק שִׂמְחָה חֲדָשָׁה וְעַצְבוּת. 

וְקוֹרֵא לִי כָּל הַמָּחָר הָרָחוֹק

וְכָל הָאֶתְמוֹל, צָלוּל וְעָמֹק, 

אֵינָם מְפַתִּים אוֹתִי עוֹד. 

אֲנִי יוֹדַעַת מַיִם גְּדוֹלִים וְזָרִים

וּפֶרַח לְלֹא שֵׁם וּפָנִים.

מָה עוֹד יָכוֹל לְכַלּוֹתֵנִי?

הָעֶרֶב כִּסָּה אוֹתִי

רַךְ כִּקְטִיפָה, כָּבֵד כְּצַעַר.