שנתיים לפני הרעש
"או שהעוגה לכולם, או שלא תהיה עוגה"
סעדיה מרציאנו (1950-2007), פנתר שחור ולוחם צדק
השיר הזה נכתב שנתיים לפני הרעש
כשעוד אנחנו יושבים בְּבתים, רק לעיתים
נדירות יוצאים להפגנות, בדרך כלל לא
חוסמים כבישים, לא נלקחים למאסר, לא
משבשים את החיים לאף אחד. לנו
כבר לא יצעק טדי קולק: "פושטקים
רדו מהדשא", עלינו לא תאמר גולדה:
"הם לא נחמדים", אלינו כבר אף
אחד לא ידבר. בעוד ארבע שנים
בערך, כשכבר נהיה שנתיים אחרי הרעש,
לא נזכור למה המשכנו לשבת בְּבתים,
למה לא אמרנו משהו נורא, למה
לא צעקנו, לא ניסינו למחות בטרם,
בטרם הרעש. דווקא קל לאהוב עכשיו,
שנתיים לפני, קל לחייך לַחיים, קל
אפילו להבטיח שאולי בכל זאת ניפגש
אחרי שהכל יגמר, שנתיים או יותר
אחרי הרעש.