הִיא אֲשֶׁר קָרְאָה וְאָהֲבָה. בְּלוּמָה נַאכְט ‒בְּתִזְכּוֹרוֹת

הִיא אֲשֶׁר קָרְאָה וְאָהֲבָה. בְּלוּמָה נַאכְט ‒בְּתִזְכּוֹרוֹת

לוּ הָיָה אֶפְשָׁר לַעֲנֹד סֵפֶר אֶחָד, שְׁנַיִם בַּתִּלְיוֹן
כִּדְיוֹקַן אָדָם יָקָר, סָמוּךְ

מִתַּחַת לְגֻמְצֵי עֶצֶם הַבְּרִיחַ, לַגֻּמָּה בַּגָּרוֹן אוֹ

בַּמַּרְתֵּף מִתַּחַת לַלֵּב אֲשֶׁר מִיְּמֵי הַיַּלְדוּת 

מֻפְקָר הוּא בְּעַזְבוּת וְעַצְבוּת. לוּ הָיָה אֶפְשָׁר לְהַשְׁכִּיבָם

כְּסִפּוּר רֵעֵךְ, לִשְׁמֹעַ אוֹתָם, לִפְקֹחַ עֲמוּדִים מִדֵּי פַּעַם

כְּנִגּוּן הַמְּפָרֵשׁ נֶגֶד הַשֶּׁקֶט: אָז זֶה הָיָה 

אֶצְלִי ״סִפּוּר פָּשׁוּט״ שֶׁל עַגְנוֹן, בְּלוּמָה

נַאכְט שֶׁלּוֹ, אִתָּהּ אֲנִי חוֹזֶרֶת וּמַרְגִּישָׁה מְמֻלֵּאת.

Die las und liebte. Blume Nacht – in Mementos 

Könnte man ein, zwei Bücher im Medaillon

wie das Bildnis eines geliebten Menschen dicht

unter den Salzfässchen, der Halskuhle tragen oder

in jenem Keller unterm Herzen, der seit Kindertagen

leer und unter Schmerzen steht, als einzige fremde

Geschichte hinlegen, sie aufschlagen hören dann und wann

als erklärende Melodie gegen die Stille, es wäre 

bei mir Agnons Sipur paschut, seine Blume 

Nacht, mit ihr fühle ich mich aufgefüllt.