מתוך הפואמה, 'חוף מכמורת, 1995', 2011
9
בַּחֲנוּת הַסְּפָרִים מַסָּדָה, אָבִי מֵאֲחוֹרֵי הַקֻּפָּה
לָבוּשׁ זָ'קֶט טְוִּיד סְפּוֹרְטִיבִי,
מַדִּיף רֵיחוֹת טוֹבִים.
בִּתְנוּעָה חֲלָקָה מוֹשֵׁךְ בִּגְלִיל הַנְּיָר,
בּוֹדֵק שֶׁהַגֹּדֶל מַתְאִים, וְתוֹלֵשׁ.
הַלּוֹגוֹ מַסָּדָה דִיזֶנְגוֹף תָּמִיד נֶחְתָּךְ.
עוֹטֵף, רוֹשֵׁם, וּבַבֹּקֶר מַזְמִין.
לָמַדְתִּי לְקַבֵּל כֶּסֶף וְלַעֲטֹף סְפָרִים.
הַבַּיְתָה הָיָה חוֹזֵר בִּשְׁעוֹת הָעֶרֶב.
לֹא כָּךְ תֵּאֲרָה לְעַצְמָהּ מֵרִי, אִשְׁתּוֹ הַשְּׁנִיָּה,
אֶת נִשּׂוּאֶיהָ.
בְּהַפְסָקַת הַצָּהֳרַיִם הָיָה יוֹרֵד לְחוֹף גוֹרְדוֹן
לְשַׂחֵק מַטְקוֹת, לְהִשְׁתַּזֵּף.
מתוך "רציתי לרשום נוף אחר: מבחר שירים", הוצאת מוסד ביאליק, 2016.
