קְלִפָּה דַּקָּה/רות ארטמן
מֵחַיָּה הוֹלֶכֶת עַל אַרְבַּע
הִתְרוֹמֵם הָאָדָם עַל רַגְלָיו.
הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי
כָּל כָּךְ תַּרְבּוּתִי,
כֹּה מְלֻטָּשׁ עַכְשָׁו.
קְלִפַּת הַתַּרְבּוּת הָאֱנוֹשִׁית
מִתְפּוֹרֶרֶת בַּקְּצָווֹת.
אֲנִי שׁוֹמַעַת עַל כָּךְ בַּחֲדָשׁוֹת:
הַקַּרְיָן מַכְרִיז עַל
רֶצַח,
מִלְחָמָה,
עִנּוּיִים,
וַאֲנִי יוֹדַעַת —
אֵלֶּה קוֹלוֹת הַתְּפָרִים הַמִּתְפּוֹקְקִים.
*מתוך "מכאן וממרחקים" בהוצאת טוטם.
