אֶת הַמַּסָּע הִתְחַלְנוּ יָד בְּיָד

אֶת הַמַּסָּע הִתְחַלְנוּ יָד בְּיָד

א.

אֶת הַמַּסָּע הִתְחַלְנוּ יָד בְּיָד,

בְּכָל עֶרֶב הָיִיתִי מַגִּיעַ בָּרַכֶּבֶת עָדַיִךְ

וּבַבֹּקֶר שָׁב לְעִירִי, וְהַתְּשׁוּקָה לְנַשְּׁקֵךְ עַזָּה בִּי.

מִתּוֹךְ שֶׁהִתְחַלְתִּי מַבִּיט בָּךְ מְבַשֶּׁלֶת

שָׁבוּ אֵלַי תְּחוּשׁוֹת מִיְּמֵי עָבָר.

נִזְכַּרְתִּי אֵיךְ הִקְדַּשְׁתִּי כָּל זְמַנִּי לִכְתִיבַת יְצִירָה

תּוֹךְ זְנִיחַת עִנּוּגֵי בָּשָׂר.

אֵיךְ מִלֵּאתִי דַּפִּים בִּפְסָקוֹת עַל מִסְתְּרֵי הַצִּפֳּרִים,

וְגִלּוּיֵי הָאַרְכֵאוֹלוֹגְיָה.

אֵיךְ כָּתַבְתִּי עַל צִיּוּרֵי פְרֶסְקוֹ שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מִקְּרָבוֹת הַגְּלַדְיָאטוֹרִים,

וְעַל יַהֲלוֹמִים הַנִּכְסָפִים לְהֵעָנֵד עַל צַוַּאר אִשָּׁה.

אַךְ הַנִּגּוּן כְּמוֹ תִּעְתֵּעַ בִּי.

לְאַט, בָּאָה בִּי אָז הֲבָנָה – כִּי רוֹצֶה הַגּוֹרָל שֶׁאֶלְמַד

בְּעוֹדִי חוֹרֵט לְבָבוֹת עַל גֶּזַע הָאֹרֶן.

ב.

בְבוֹא הָאָבִיב הִתְגַּבְּשָׁה אַהֲבָתֵנוּ.

יֵשׁ שֶׁדִּמִּיתִי כִּי הַפְּרָחִים יוֹדְעִים בְּחוּשׁ –

מַרְאוֹת נַפְשִׁי.

אֵיךְ כָּרַעְתִּי בֶּרֶךְ בְּבֵית הָאֶבֶן, וּלְקוֹלוֹ שֶׁל אִיגְלֶסְיָאס

הִצְהַרְתִּי תְּשׁוּקָה.

אֵיךְ נִמְזַג בִּמְתִינוּת הַיַּיִן

לְמַרְאֶה הַקְּטָלָבִים.

יֵשׁ וְלִרְגָעִים גָּבַר כְּאֵב עַל הָאוֹר.

אָז הֵבִינוּ עֵינַיִךְ דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר,

וְאָסַפְתְּ יְשׁוּתִי אֶל הַחֶדֶר.

מִתּוֹךְ רַעַד חָנוּק חַשְׁתִּי בְּמִלִּים שֶׁנִּשְׁכְּחוּ –

"לַדֹּב הָאַרְקְטִי כַּפּוֹת רַגְלַיִם גְּדוֹלוֹת

לְמַעַן לֹא יִשְׁקַע בַּשֶּׁלֶג.

יְפִי שְׂעָרֵךְ, יְפִי שְׂפָתַיִךְ – שֶׁנַּפְשִׁי לֹא תִּשְׁקַע.

בַּקַּיִץ עָטַפְנוּ חֹם מְשַׁכֵּר.

בִּנְשִׁיקוֹת לְגוּפֵךְ פִּסַּלְתִּי בַּקָּשָׁתִי –

כִּי לֹא יַעַזְבֵנִי הַנִּגּוּן.

וְעֵת הִבַּטְתִּי בִּתְכֹל הַיָּם תְּמוּנוֹת עָלוּ בִּי –

אֵיךְ אָהַבְנוּ לְאוֹר הַמְּנוֹרָה וְסֵפֶר בְּרֵאשִׁית פָּתוּחַ,

אֵיךְ הִבַּטְתִּי בְּפָנַיִךְ בַּשָּׂדֶה הַנִּפְרָשׂ

וְחָשַׁבְתִּי עַל קִסְמֵי הָרָקִיעַ.

*דויד לידר, ׳שירי אהבה׳, הוצאת פיוטית, 2020.