אַרְבָּעִים שָׁנָה
יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת כְּבָר דּוֹר הַמִּדְבָּר.
עָמַדְתִּי לְיַד מֹשֶׁה.
הוּא בָּא בַּיָּמִים
וַאֲנִי לֵילוֹתַי בָּאִים וְהוֹלְכִים.
רְאִי שָׁם, רָחוֹק, מָקוֹם אֲמִתִּי.
אַחַר כָּךְ שָׁתַק הַרְבֵּה.
הִבַּטְתִּי אֲרֻכּוֹת אֲרֻכּוֹת בַּחוֹלוֹת
מְחַפֶּשֶׂת נֶחָמָה בֵּין חֲמוּקֵי הַדְּיוּנוֹת,
הַפָטָה מוֹרְגָּנָה הִתְנַפְּלָה עַל רִיסַי
וְהֵדֵי צְחוֹקָהּ הַלּוֹעֵג לֹא מַרְפֶּה.
זִכְרוֹן דְּבָרָיו כְּבָר יְשִׁימוֹן יָרֹק
צְלליתוֹ עָמְדָה כְּפֶסֶל שֶׁל גָ'קוֹמְטִי-
שֶׁלֶד זָנוּחַ קָבוּר בַּחוֹלוֹת
וַאֲנִי שֶׁלֹּא כָּלוּ שַׁלְּמוֹתַי וְלֹא בָּלוּ נַעֲלַי
חָזַרְתִּי בְּגַפִּי אֶל הַנַּחֲלָה.
אַרְבָּעִים שָׁנָה עָשִׂיתִי אֶת יַלְדִּי
