מִלִּים שֶׁלֹּא חוֹזְרוֹת
בְּנֵי קָם אֶל מִטָּתִי הַבֹּקֶר
וְקָרַע אוֹתְךָ מִתּוֹךְ חֲלוֹמוֹתַי
בִּנְחִישׁוּת מְעוֹרֶרֶת כָּבוֹד.
אַחַר כָּךְ הִבִּיט הַחוּצָה חִיֵּךְ וְאָמַר
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ כְּמוֹ כָּל הַמֵּדִיחַ כֵּלִים כְּמוֹ כָּל הַחֶדֶר הַזֶּה כְּמוֹ כָּל הָעוֹלָם כְּמוֹ כָּל הַבַּיִת כְּמוֹ כָּל הֶעָלִים שֶׁל הֲשַׁלֶּכֶת
מְאוֹד הִתְגַּעְגַּעְתִּי אֵלַיִךְ הַיּוֹם
וְאַתְּ?
