כל שרצית
אֶת רַעַשׁ הַלַּיְלָה בַּתְּרִיסִים כָּתַבְתְּ,
אֶת הַגִּלְבּוֹעַ,
אֶת הַיָּדַיִם הַחֲבוּקוֹת בִּשְׂדֵה הַלָּבֶנְדֶּר,
סְגוּרִים בָּךְ כִּתְמוּנַת אַהֲבָה רְחוֹקָה.
אֶת הַחֶדֶר מִמֶּנּוּ נִפְרַדְתְּ בְּעֵמֶק הַמַּצְלֵבָה
אֶת עֵץ הֶחָרוּב, אֶת הָרוּחַ הַקָּרָה בְּצַמַּרְתּוֹ,
אֶת צַעֲדֵי רַגְלַיִךְ בִּרְחוֹבוֹת צְהֻבֵּי אֹבֶךְ
וּנְדוּדֵי הָעֵינַיִם עַל פְּנֵי מְסִלּוֹת וְשָׂדוֹת.
הָלַכְתְּ בָּרְחוֹבוֹת כְּאִלּוּ נִגְמְרָה הָעִיר,
וְנִדְמֵית לָךְ חָפְשִׁיָּה אַךְ הָיִית כְּבוּלָה.
כָּל שֶׁרָצִית לִשְׁכֹּחַ,כָּתַבְתְּ.
*מתוך: נשל, מאת אורלי שמואלי, הוצאת פרדס, 2019.
