נוביה מן הים
נוּבְּיָה מְסַפֶּרֶת לִי שֶׁכְּבָר אֵין דְּגֵי טוּנָה בְּפּוּאֶרְטוֹ אֶסְקוֹנְדִּידוֹ.
(אֶת הַמִּלָּה טוּנָה אֲנִי מְבִינָה)
וְעַל אִשָּׁה זוֹנָה
וְיַלְדָּה עִם כִּנִּים שֶׁרָצְתָה לְאַמֵּץ.
וּשְׁלוֹשָׁה יְלָדִים שְׁחוּמִים וּגְבוֹהִים.יְלָדִים שֶׁל הַחוֹף.
וְאָהוּב שֶׁהָיָה.
וְאָהוּב שֶׁיֵּשׁ.שֶׁלֹּא רוֹצֶה יְלָדִים.
וְהַחַיִּים שֶׁעוֹבְרִים ''רַפִּידוֹ-רַפִּידוֹ".
נָשִׂים לֹא צְרִיכוֹת שָׂפָה בִּשְׁבִיל לְדַבֵּר
הֵן צְרִיכוֹת נָשִׁים
שֶׁיַּקְשִׁיבוּ לָהֵן בְּמִסְעָדָה קְטַנָּה בְּאַחַת עֶשְׂרֶה בַּלַּיְלָה
עַל קַאסָדִיָּה רוֹתַחַת עִם סַלְסָה אֲדֻמָּה
וְקָפֶה עִם קְצָת יוֹתֵר מִדַּי סֻכָּר.
*פורסם במילים חיות , גיליון 125, הוצאת הליקון.
