חוזה עם כאב
אַתָּה בָּא אֵלַי כְּשֶׁכָּבִים כָּל אוֹרוֹת הַבִּנְיָן.
אֲנִי יוֹשֶׁבֶת לְצַד שֻׁלְחַן הַמִּטְבָּח,
צְלָלֵי הַנֵּר רוֹקְדִים לָרוּחַ
אֶת הֱיוֹתָם הַצַּד הָאַחֵר.
אַתָּה נֶעֱמָד עַל סַף הַדֶּלֶת, מִתְבּוֹנֵן וְשׁוֹתֵק.
הַצֵּ'לוֹ הַזֶּה מֵעוֹלָם לֹא פָּסַק.
מֵעוֹלָם לֹא עָזַבְתָּ.
אַתָּה הַמַּבָּט בְּעֵינַי.
בּוֹא, שֵׁב. נְדַבֵּר.
מָה אַתָּה רוֹצֶה?
אֶת כֻּלִּי, רַק לְךָ.
חָשַׁבְתִּי שֶׁהָיָה לִי אֶת הַמַּפְתֵּחַ לַמַּרְתֵּף,
יָכֹלְתִּי לִבְחֹר מָתַי לְבַקֵּר.
אַתָּה גּוֹעֶה מִתּוֹכִי וּמֵצִיף אֶת הַמִּטְבָּח.
*מתוך: ׳לילית, יומן חוף הגלות׳ (הוצאת ׳הוצאה עצמית׳, 2019).
