עיני המתבונן
פעם חשבתי שאין בעולם עץ יפה
כמו עץ האקליפטוס.
ובכל מקום שראיתי אקליפטוס
נעצרתי להתבונן בקליפת הגזע המתקלפת
בגוונים רכים ולמולל את העלים
ולשאוף את ריחם החריף
וריח עפרונות הציור השחורים
שידעו לצייר עצים
תמירים ועשירי עלווה.
אבל היופי, אומרים לי,
הוא בעיני המתבונן,
ועיני המתבונן נעשות כבדות
עם השנים.
הוא מחליף זוג משקפיים
בזוג משקפיים אחר
והכל בעינו עומד.
שדירת האקליפטוסים בכביש המפרץ
מכוסה אבק ופיח.
האקליפטוס ליד ברזיית בית הספר
כרות עד מתחת לברך.
אבל היופי עולה מתוך עיני המתבונן
ומבעד לאיד הדק על זגוגית העדשות
מתמר העץ שהיה עץ
והיופי שהיה יופי.
*מתוך הספר ״שיעור במטאפיזיקה״ (עם עובד).
