הספרייה העברית בברלין - עמיחי חסון

רחוב ברקאי

הַאִם הִיא בְּגִילִי? גָּדַלְנוּ בְּרָמַת גַּן עַל גְּבוּל בְּנֵי בְּרַק

חַלּוֹן בֵּית הוֹרַי נִשְׁקָף בְּחַלּוֹן בֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל אָבִיהָ. אֲנִי בְּכוֹר

וְהִיא כַּנִּרְאֶה הָעֲשִׂירִית מִבֵּין שְׁמוֹנָה עָשָׂר יַלְדֵיהֶם שֶׁל הָאַדְמוֹ"ר

וְהָרַבָּנִית הָעֲלוּמָה שֶׁקִּיּוּמָהּ הוּכַח רַק בְּפֵרוֹת בִּטְנָהּ.

מֵאָז בַּר הַמִּצְוָה חָמַקְתִּי מִפֶּתַח בֵּית הַמִּדְרָשׁ. לֵיזֶר, הַמְּשַׁמֵּשׁ

כְּפוּף הַגַּב, הָיָה גּוֹרֵר אוֹתִי לִהְיוֹת אָ צֶנְטֶר בְּמִנְחָה וּמַעֲרִיב.

כְּשֶׁהַמַּצָּב הָיָה קָשֶׁה עָמַד גַּם הָאַדְמוֹ"ר בָּרְחוֹב בְּפִּיגָ'מָה חֲגִיגִית

וְנִסָּה לְקוֹשֵׁשׁ מִתְפַּלְּלִים בְּאוֹר אַחֲרוֹן. לִפְעָמִים נִלְכַּדְתִּי כְּיַתּוּשׁ תּוֹעֶה

בִּזְמַן הַתְּפִלָּה וְחִפַּשְׂתִּי אוֹתָהּ, גִּבְעוֹלִית וּלְבָנָה, מֵאֲחוֹרֵי וִילוֹנוֹת

מְאֻבָּקִים שֶׁהִקִּיפוּ אֶת עֶזְרַת הַנָּשִׁים הַמֻּגְבַּהַת כְּעָנָן מְגֻשָּׁם.

הָאַדְמוֹ"ר הִתְפַּלֵּל בְּבֶכִי וּצְעָקָה שֶׁהֶחֱרִידוּ אֶת פֵּרוֹת

הַפִיקוּסִים הַגְּדוֹלִים שֶׁשָּׁרְשֵׁיהֶם חֵרְבוּ אֶת צַנֶּרֶת הָרְחוֹב.

בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת שִׁירַת נִגּוּן הָטִישׁ נֶאֶבְקָה בְּקוֹלוֹת הַגְּנִיחָה

מֵהַסְּרָטִים הַפּוֹרְנוֹגְרָפִיִּים שֶׁרָאָה הַשָּׁכֵן הַזָּקֵן, מְרוּט שֵׂעָר

גַּלְמוּד, שׁוֹאֵג בְּקוֹל עֹנֶג גָּדוֹל מִשְׁתַּפֵּךְ מִקּוֹמָה שְׁלִישִׁית

מִתְעַרְבֵּב בְּנֶפֶשׁ צְמֵאָה לְווֹדְקָה זוֹלָה בְּכוֹס חַד פַּעֲמִית.

בְּשַׁבָּתוֹת וְחַגִּים עָקַבְתִּי אַחַר תְּנוּעוֹתֶיהָ הַזְּרִיזוֹת עַל גַּג

בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְסֵפֶר בְּיָדָהּ. לֹא סֵפֶר תְּהִלִּים הָיָה

וְלֹא סִדּוּר תְּפִלָּה, חָשַׁדְתִּי בָּהּ בְּשִׁירָה.

הָעֵינַיִם הִתְבּוֹנְנוּ וְהַפֶּה בִּקֵּשׁ אוֹתָהּ בְּשֶׁקֶט,

הִיא לֹא בַּת שֶׁבַע וַאֲנִי אֵינִי דָּוִד אֲבָל חָמַדְתִּי

אוֹתָנוּ הוֹלְכִים יַחַד בִּרְחוֹב רַבִּי עֲקִיבָא

וְאַחֲרֵינוּ תְּרֵיסַר יְלָדִים,

מִתְאַוִּים לַעֲשׂוֹת דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים.

לִפְעָמִים בִּימֵי חֹל הִסְתַּנְּנָה לְמַתְנַ"ס "בֵּית בַּגְנוֹ"

הַמְּנַהֵל קְצוּץ הַזָּקָן הִקְרִין סִרְטֵי אָנִימַצְיָה יְשָׁנִים

בְּטֵלֵוִיזְיָה קְטַנָּה בְּאוּלָם גָּדוֹל. הָיִיתִי יוֹצֵא מֵחוּג גּ'וּדוֹ מְיֻזָּע

בַּחֲלִיפָה לְבָנָה מְחֻסְפֶּסֶת, מְחַפֵּשׂ אוֹתָהּ בַּהֲמוֹן יְלָדִים חֲרֵדִים

מִצְטוֹפְפִים בְּשֶׁקֶט סְבִיב הַמָּסָךְ כּוֹבְשִׁים צְחוֹק אָסוּר מוּל חָתוּל

וְכֶלֶב מִתְנַשְּׁקִים. בְּתֹם הַסֶּרֶט כְּשֶׁהַחֹשֶׁךְ יָרַד לֹא שָׁאַלְתִּי

הַאִם תִּרְצֶה שֶׁאֲלַוֶּה אוֹתָהּ לְבֵיתֵנוּ.

*מתוך הספר "בלי מה", סדרת"כבר"לשירה, הוצאת מוסד ביאליק.

רחוב ברקאי