זה

זה 

בַּסּוֹף אֲנִי יוֹצֵאת מֵהַבַּיִת וְשׁוֹכַחַת אֶת הָאַרְנָק וְגַם מְאַבֶּדֶת אֶת הַמַּפְתֵּחַ בִּפְנִים. הַדֶּלֶת נִסְגֶּרֶת מֵאֲחוֹרַי, וְהַחֲבָטָה הִיא אוֹתָהּ הַחֲבָטָה, גַּם הַפַּעַם. אֲנִי קוֹרֵאת וְאִישׁ לֹא עוֹנֶה, הַבַּיִת רֵיק וְאֵין לִי מַפְתֵּחַ, וְעַכְשָׁו גַּם בַּיִת אֵין לִי וְאוּלַי מֵעוֹלָם לֹא הָיָה. שׁוּב הַקַּרְקַע זָזָה מִתַּחַת לַדִּמּוּי הַזֶּה. בֶּאֱמֶת שֶׁרָצִיתִי שֶׁמַּשֶּׁהוּ יִהְיֶה סוֹבֵב סְבִיב דָּבָר אֶחָד, וְשֶׁאוּכַל לוֹמַר לְךָ שֶׁזֶּה זֶה, זֶה זֶה. וְשֶׁאוּכַל לָקַחַת אוֹתְךָ מִכָּאן. וְשֶׁאוּכַל לָשׁוּט. רַק שֶׁעַכְשָׁו נִדְחַס לִי הַדִּמּוּי לְתוֹךְ הָעַיִן וַאֲנִי יוֹדַעַת, הַכֹּל דּוֹמֶה, זֶה בְּתוֹךְ זֶה וְזֶה שָׁוֶה לְזֶה, וְהַדְּמָעוֹת שֶׁזּוֹלְגוֹת מֵעַצְמָן לַיָּם שֶׁאֵינֶנּוּ מָלֵא, לַדְּמוּת שֶׁלֹּא עוֹבֶרֶת, לְמָּה שֶׁמַּר וְצוֹרֵב בַּגָּרוֹן. הָרֹאשׁ שֶׁנָּפַל וְהֵחֵל לְהַלֵּךְ בְּגֶרֶם הַמַּדְרְגוֹת. הַתְּנוּעָה הַחֲזָרָתִית הָאִטִּית שֶׁל הַמַּחְשָׁבוֹת עַל עַצְמָן, אֵל עַצְמָן, מְצַיְּרוֹת מַעֲגָּלִים אִטִּיִּים, הֵם חוֹרְטִים אֶת הַקֶּצֶב הֵיטֵב, הֵם חוֹרְטִים שׁוּב. תָּהִיתִי אִם הַקּוֹל יִשָּׁמַע, הוּא חָזַר אֵלַי בְּהֶדֶף מִבַּעַד לַדֶּלֶת הַסְּגוּרָה, מִבַּעַד לַפֶּה שֶׁלְּךָ, שֶׁחוֹתֵךְ אוֹתִי בִּנְקִישׁוֹת.