"שְׁתֵּה אֲדוֹנִי" (בְּרֵאשִׁית, כד, 18)...
קָנוּ אֶת רִבְקָה לְיִצְחָק בְּאֶרֶץ עֲצֵי הַלִּימוֹן הַצָּהֹב שֶׁהֵרִיצוּ קַוִּים שֶׁל אוֹר
עַל תַּכְשִׁיטֶיהָ צְבוּעִים צָהֹב כָּחֹל, טוּרְקִיז יָרֹק, תְּלוּיִים בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ וְצַוָּארָהּ
כְּשֶׁרָצָה עֶשְׂרוֹת פְּעָמִים לְהַשְׁקוֹת אֶת אֱלִיעֶזֶר וּגְמַלָּיו לְעֵת עֶרֶב וּלְהַעֲלוֹת אוֹתוֹ
בְּאוֹב בְּקֶּשֶׁת צִבְעֵי הַסֶּגוֹל, אוֹמֶרֶת לוֹ: "אֲנִי צְרִיכָה אוֹתְךָ קָרוֹב יוֹתֵר אֵלַי"
וְשׁוֹכֶבֶת אִתּוֹ בַּעֵשֶׂב בַּחֲשַׁאי
בְּפֶרֶץ הָאוֹר הַמְּסַנְוֵר אֶת הַבִּלְתִּי נִרְאֶה וְהַבִּלְתִּי נִתְפַּס.
אֱלִיעֶזֶר יָדַע אֶת רִבְקָה, וְהוּא חָדַר, הָפַךְ וְחָלַם רֶגַע אָרֹךְ,
רֶגַע קָרוֹב, רֶגַע אֶחָד אָרֹךְ. בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ הוֹשִׁיטָה לוֹ יָדַיִם,
וְהוּא טָמַן אוֹתָן בִּמְעִילוֹ. כָּל הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלָּהּ הָיוּ מֻדְבָּקִים
בְּכִיס מְעִילוֹ בֵּין צַלָּקוֹת יְשָׁנוֹת, כְּשֶׁרָצְתָה שֶׁיְּחַבֵּק אוֹתָהּ עוֹד קְצָת,
לְעוֹלָם לֹא יַפְרֶה אוֹתָהּ.
הֵם יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ אֶל יִצְחָק בָּאֲוִיר הַשָּׁקוּף, רוֹכְבִים עַל גְּמַלִּים
בְּמֶרְחַב אֵזוֹר הַזְּמַן עַד לְשִׁכְחָה עַצְמִית, מְעוֹרְרִים חֲרָדָה בְּיִצְחָק
שֶׁמֵּאָז הָעֲקֵדָה לֹא הִתְגַּלֵּחַ, לֹא הִסְתַּפֵּר, לֹא הִתְקַלֵּחַ, בִּלְתִּי נִתְפָּס,
שַׂר קִינוֹת לֹא מוּבָנוֹת עַל גּוֹרַל הָרוּחַ מֵעֵבֶר לְעַיִן הַרְחֵק מֵעֵבֶר
אֲנִי רוֹאָה אִי בְּהִירוּת שֶׁל סֵדֶר, וְהֵיכָן אֱלֹהִים כְּשֶׁאֲנִי מְשַׁנֶּנֶת
אֶת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ בִּיְּלָלָה מִתְמַשֶּׁכֶת וּמִתְפַּשֶּׁטֶת לְמֶרְחַקֵּי עוֹלָמוֹת.
שָׁם פָּתְחוּ אֶת הַלֵּב, לְאַט, בְּהַדְרָגָה, נָגְעוּ בַּקִּרְבָה שֶׁהוֹלִידָה שִׂיחוֹת,
הַבְטָחוֹת, רְצוֹנוֹת, שְׂמָחוֹת וְאַהֲבָה שֶׁבִּתְחִלָּתָהּ הָיְתָה מִפְגַּשׁ שְׂפָתַיִם
וּבְהֶמְשֵׁכָהּ לַחַן שָׁקֵט וְנִיחוֹחַ רַעֲנָן.
לֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת הֶבְדֵּל בֵּין גַּעְגּוּעַ לִבְדִידוּת הַכְּאֵב.
כְּשֶׁפָּגְשָׁה אֶת יִצְחָק מְשׁוֹטֵט בַּשָּׂדוֹת, נָפְלָה אַפַּיִם מֵהַגָּמָל,
וְנִסְּתָה לִהְיוֹת אִתּוֹ, כָּל כָּךְ אִתּוֹ עַד שֶׁלָּקְחָה אֶת הַלֵּב שֶׁלָּהּ
חָזְרָה לְמַלֵּא מַהֵר מְחַדָּשׁ אֶת מָה שֶׁחָסֵר וְהִתְמַעֵט, וְיִשָּׁאֵר אִתָּהּ לְתָמִיד
*מתוך "שירים" הוצאת טוטם ספרים.