*
זה ניכר משעה לשעה. כשהבוקר בוטש את הלילה אני בא להעיר את הילדים. תחילה את מיכאל. אחר כך את איתמר. בעדינות אני מלטף את ראשם, מעביר את האצבע על דיונת הלחי ולומד את קווי המתאר של החלומות: חתול לבן חומק בין צללי המצח. עץ אקליפטוס מסתיר שאריות חיבוק מאמש. בזהירות אני מפלס דרכי בין חלום לחלום, נזהר שלא לדרוך על אבנים חדות, שלא לדרדר שלגים – ושוקע לתוך אדים אחרונים של משאלות: איתמר לומד בחלומו למחוק את אותיות הא"ב, מיכאל צולף חצי אש בשדות החיסור והכפל. זו ההורות שלנו? בדידות על בדידות? שני בניי מעבירים את לילותיהם לבד, נלחמים באור ובאופל, זורחים ושוקעים בעליות ובמורדות של הלילה. אני מביט בהם, שקועים בשארית חלומם, בלי מלים קוראים לי לעזרה, ואיני עושה דבר.
*מתוך: שריקת שומר הלילה, הוצאת מוסד ביאליק, 2022.
