כְּרִית
הַקַּיִץ חָלַף, אַחֲרָיו הַחֹרֶף, ודָבָר לֹא הִשְׁתַּנָּה. וְאַתְּ, אַתְּ עֲדַיִן הוֹלֶכֶת בְּאֹתָן רְחוֹבוֹת חַסְרֵי מַבָּע? מְחַפֶּשֶׂת אַחֵר מַשְׁמָעוּת? אַחֵר פַּת אֲדָמָה שֶהַיָּם עָזַב? חוֹלֶפֶת עַל פָּנַי בַּשּׁוּק מִבְּלִי מֵשִׂים, בְּלֹא מוּדָע כְּשֶׁאַתְּ שׁוּב קַוְּנָהּ פֵּרוֹת בְּשֵׁלִים מִדַּי. הַמִּכְתָּבִים שֶׁכָּתַבְתִּי לָךְ נוֹתְרוּ בִּמְקוֹמָם, מְיֻתָּמִים בַּמַּגִּירָהּ. וְהַמִּלִּים הָפְכוּ לְכֶתֶם. וְרַק הַשְּׁתִיקָה נוֹתְרָה בְּעֵינָהּ. תֵּדְעִי שֶׁאֲנִי עֲדַיִן מְחַפֵּשׂ אוֹתָךְ בֵּינוֹת אֲנָשִׁים, בְּעֵינַיִם. כַּאֲשֶׁר רוּחַ בָּאָה מֵהַדֶּלֶת. בָּאוֹר הַפָּרִיךְ שֶׁל הַבֹּקֶר. בְּכִּימָה וְעָשׁ וּכְסִיל. בְּכָל פַּעַם מְחֻדָּשׁ, אֲנִי שׁוֹכֵחַ לִשְׁכֹּחַ אוֹתֵךְ. תַּגִּידִי, אֲנִי עוֹד נוֹכָח שָׁם עַל הַמַּדָּף הַמְּאֻבָּק בֵּין עֲרֵמוֹת הַסְּפָרִים שֶׁלֹּא קָרָאתָ? וְאוּלַי בִּפְנֵי יָּרֵחַ מָלֵא בִּשְׁמֵי אַחַר צָּהֳרַיִם? אוֹ שֶׁמָּא אֵד מַבְלִיחַ אֶל הַתּוֹדָעָה וְנֶעְלַם. הַאִם אַתְּ זוֹכֶרֶת? וְאִם כֵּן, מָה? תַּגִּידִי מַשֶׁהוּ. רֶגַע לִפְנֵי הַנְּטִישָׁה שֶׁ מִּמֶּנּוּ נִשְׁמַט הוֹוֶה הַזְּמַן. רֶגַע לִפְנֵי בּוֹא הַגֵּאוּת.