לא ידעתי אבי
שעוד שבועות
צמרמוֹרֶת הָקִפאון תלווני
גם כאשר למחוזות החום הגעתי
לאחר נדודים בהרים
מצטרף לשורות של פליטים
הגעתי לשפלה הפוריה
מזמינים היו בתי התושבים
מוקפים בשפע עצים
אך לביטני הריקה
וכף רגלי הפצועה
לא נימצאה פינה שלווה
פחדו מאיתנו בני המקום
שוטריהם מצליפים
מגרשים
ברחתי אבי
רחוק ככל שיכולתי
ושוב בין הרים
חוצה נהרות ונחלים
מצטרף לשיירות עקורים
המבריחים את נשימותנו האחרונות גזלו
חיילי המדינה האחרת את שׁינהם חשׂפו
נשים נאנסו
גברים הוכו
כִּיסָי רוקנו
טבעותיה של אמא נלקחו
על ספינות הועמסנו
"הלאה!" ציוו עלינו
"שם מחכים לכם,
בארץ שמעבר לגלים."
הגלים את דפנות הסירה ניפצו
ולידי הם טבעו
אבות וילדים
אמהות ועוללים
וכשהירח האיר
נותרנו ארבעה
אלו דקותיי האחרונות חשבתי
פניךָ מעל הגלים שייטו אבי
את קולךָ שמעתי, עת לדרכי שלחתני:
" היה בּן אדם בני. את הלב הרחמן אל תשכח."
את עצמי שאלתי: " איך אבי?"
"לבי השרוט סגור. התִסלח לי? "
ועל חוף בודד התעוררתי