הקריעה
משפחות, משפחות הן עמדו שם.
משפחות שלמות, משפחות קרועות.
אבות ללא נשים, ילדים ללא מגן.
את מי שלא קטף הרעב, לקח
המשלוח הקודם.
זוהי תחנה נעדרת נכנסים.
תחנה ללא כרטיסים,
עולמות שלמים עולים,
קרונות בולעניים.
שושלות של מאות שנים
מתנקזות ברגע.
היא הביטה בבנה ואמרה:
"לך אישור להישאר בגטו.
לא נדע לאן לוקחים אותנו.
כשתסתיים המלחמה נפגש."
הוא שקע בעיני אמו,
מעיין הזנתו,
ואחיו הצעיר ביבבה:
"מוישלה, אני יודע שאף פעם לא נתראה יותר"
ומוישלה נקרע.....