אבי / המראות שלי משם

אבי

כיבית את נרי,

כיבית בטרם דלק.

בטוב ליבך ובשתי אצבעות חרדות, 

המתת הלהבה.

היו אלו דאגותיך, משא חייך ועייפותך,

שהפכונו לבהמות משא.

ימיך הקשים לנשיאה.

הוייתך ספוגת הוויתורים,

הבריחוך מלפוגשני...

את עיניי הכמהות להבנתך.

אני הקראתי לך, את שציירהה נפשי,

ואתה הזהרתני מעול הפרנסה.

את חלומותיי פרשתי בפניך,

ואתה משכתני לקרקע זרה,

שהינה לי ולך

דוקרנית ומכאיבה.

שני קווים מקבילים,

אתה ואני, שני קוים שהזעקה להם הפגישה.

לא נותר לי אלא ליתמני ממך,

לקרוע הקשר ולנדוד.

לחצות מדבריות חרבים

ולשתות מבארות גברא,

שלא ידעו זרעך.