ציפור חורצת בגוף


א   ציפור היא ציפור


בְּכִי הַצִּפֳּרִים הַכְּלוּאוֹת

מִתַּמֵּר כְּאֵד עַל פְּנֵי הַנָּהָר.

אוּלַי יִמָּלְטוּ מִן הַכְּלוּב



ב   עורבים


“ילדה קטנה נאנסה בגן ציבורי הסמוך לביתה,

אך איש לא שמע את צעקותיה...”

                                               (מן העיתונות)



עוֹרְבִים קָרְעוּ אֶת הַשָּׁמַיִם

וּקְרִיעָתָם נִלְכְּדָה בִּצְבַת הַשַּׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת.

קְרַע קְרַע קְרַע צָרְחוּ אֶל צֵל הַגָּן.

וְהִיא יוֹנָה תַּמָּה עֵירֻמָּה,נוֹצוֹתֶיהָ סְבוּכוֹת בַּתַּיִל

וְהָעוֹרְבִים נוֹחֲתִים

בָּזֶה אַחַר זֶה לַחְרֹץ גּוּפָהּ

בְּזַכְרוּתָם.

                   קְרַע קְרַע קְרַע



ג   מרד הציפורים


מִצֹּהַר חַלּוֹן קָרָאתִי צִפֳּרִים לַמֶּרֶד,

לַמַּסָּע הַבּוֹעֵר בְּגוּפִי.

בְּכַפִּי הִצַּעְתִּי זֵרְעוֹנֵי חִיּוּת.

אֲבָל בְּמַקּוֹרֵי דָּם הֵן דָּקְרוּ מֶרְחֲבֵי

נְדוּדִים בְּנַפְשִׁי וְדָאוּ אֶל תְּכֵלֶת גְּדוֹלָה

פּוֹרְשׂוֹת כָּנָף בְּמַשַּׁק אֲוִיר עַז



ד   עכשיו הגדיל הגוף נוצה


צִפּוֹר מְכַוֶּצֶת נוֹצוֹתֶיהָ לְגוּף זָעִיר

וְשׁוֹכַחַת אֶת שְׁמָהּ.

רַגְלֶיהָ זָרוֹת לַמָּעוֹף.


פַּעַם בִּקֵּר גּוּפָהּ בִּיעָרוֹת אֲחֵרִים,

נְחָלִים זָרְמוּ בִּכְנָפֶיהָ

וְשֹׁהַם אִילָנוֹת הִצִּיעַ לָהּ נֹחַם.


עַכְשָׁו מְכַנֵּס גּוּפָהּ אֶת עַצְמוֹתֶיהָ,

אוֹסֵף לְתוֹכָהּ סוֹד קַר.



ה   אני בעלת כנף


אַחַת בַּקַּרְקַע               שְׁנִיָּה מַמְרִיאָה.

וּכְשֶׁנּוֹצוֹתַי מִתְחַמְּמוֹת מִתְכַּרְכְּמוֹת בַּשֶּׁמֶשׁ

כְּמוֹ מְנוֹעֵי פְּלָדָה,שְׁרִירַי מִתְגַּבְּהִים

                                 וּמַרְחִיבִים גְּבוּלוֹת


זֶה הָאִזּוּן הַנָּכוֹן

בֵּין כָּנָף שְׂמָאלִית לְכָנָף יְמָנִית.




ו   ציפור אלחלד


הַצִּפּוֹר שֶׁלִּי מְגַדֶּלֶת פִּגּוּמִים

בְּתוֹךְ בֶּטוֹן.

יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת צִפּוֹר מֵחֲלוֹם אַחֵר -

צִפּוֹר פְּלָדָה

                             צִפּוֹר אַלְחֶלֶד.



ז   כנפיים


****

בְּחוֹף שׁוֹמֵם

בְּפֶתַח מְלוֹן דְּרָכִים

עוֹרֵב רְחוֹב הִבְטִיחַ לִי

                          כְּנָפַיִם.


****

הוֹ הַמְּנוּסָה הַבְּרוּכָה,

כְּשֶׁאֲנִי צִפּוֹר

וּבִכְנָפַי צֹפֶן הַהִמָּלְטוּת שֶׁלִּי


****

פַּעַם בְּשָׁנָה צוֹמְחוֹת לִי כְּנָפַיִם.

פַּעַם בְּשָׁנָה

אֲנִי נִפְרֶמֶת מִסְּבַךְ הַלַּעֲנָה

                                      וְעָפָה





ח   אהבה פואטית


הִנֵּה אֲנִי מְדֻפְדֶּפֶת כְּסֵפֶר

סוֹעֶרֶת בְּמִלִּים,

כְּשֶׁיַּהֲלוֹם נִשְׁלָף מִבֵּין יְרֵכַי

אֲנִי מוּזָה בְּלִי פִילְטֶר.

עַגְבוֹתַי חֲרוּזוֹת זוֹ לָזוֹ

בְּאַהֲבָה פּוֹאֶטִית.


בַּלֵּילוֹת אֲנִי פּוֹרֶצֶת כַּסְּפוֹת מִלִּים

וְהוֹפֶכֶת צִפּוֹר


*מתוך הספר ״לאונרד כהן שר לה״, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2014. מאת ציפי שחרור.