בָּרוּר שֶׁיּוֹצִיאוּ אוֹתִי לַהוֹרֵג,
אֲבָל אֲנִי מְקַוֶּה
שֶׁהֵם יִקְּחוּ אֶת הַזְּמַן.
אַחֲרֵי הַכֹּל, כְּשֶׁאֶסְתַּכֵּל עַל הַלּוּלָאָה,
רֶגַע לִפְנֵי שֶׁיִּכְרְכוּ אוֹתָהּ עַל צַוָּארִי,
לאֹ יִהְיֶה אִכְפַּת לִי
אִם הִיא תִּהְיֶה שְׁזוּרָה בְּיַד אָמָּן,
אֲבָל, בְּבַקָּשָׁה, שֶׁתִּהְיֶה מֵחֶבֶל סִיזַל,
שֶׁמְּיַצְּרִים אוֹתוֹ – אַי! – בַּחֲצִי הָאִי יוּקָטַן.
אֶמִילְיָה הַיָּפָה,
אֵיךְ אֲנִי מִתְגַּעֲגֵעַ לְאֶמִילְיָה הַיָּפָה
מֵחֲצִי הָאִי יוּקָטַן.
הִיא הָיְתָה נוֹתֶנֶת לִי נְשִׁיקֹנֶת בַּפֶּה,
וַאֲנִי הָיִיתִי מַחְזִיר לָהּ נְשִׁיקֹנֶת בַּפֶּה,
כָּל הַלַּיְלָה, כָּל לַיְלָה,
עַד שֶׁנִּרְדַּמְנוּ
זֶה עַל גּוּפָהּ הָאָרֹךְ שֶׁל זוֹ,
עַל שְׂעָרָהּ הַשָּׁחוֹר־שָׁחוֹר.
אֶמִילְיָה הַיָּפָה.
בַּצָּהֳרַיִם, כְּשֶׁקַּמְתִּי,
הִיא כְּבָר הִסְפִּיקָה לְחַיֵּךְ אֶל הָעוֹלָם
וּלְשַׁנּוֹת עוֹד כַּמָּה דְּבָרִים.
וְאָז, מִתַּחַת לַסְּכָכָה,
בַּחֲצַר בֵּיתָהּ הַפָּשׁוּט
שֶׁבַּחֲצִי הָאִי יוּקָטַן,
אֶמִילְיָה הַיָּפָה וַאֲנִי
הָיִינוּ מִתְיַשְּׁבִים
וּמוֹצִיאִים אֶת הַסִּיבִים
מִתּוֹךְ עֲלֵי הָאֲגָבָה,
"שֶׁמְּיַצְּרִים מֵהֶם, אָהוּב,
חַבְלֵי סִיזַל טוֹבִים".
קַיִץ שָׁלֵם כָּכָה, יוֹם־יוֹם,
וְיָם צוֹנֵן בֵּין הָעַרְבַּיִם
הַסְּגֻלִּים וְהַכְּתֻמִּים,
וְאֵצֶל אַרְמוֹנְדוֹ הַצּוֹלֵעַ בָּעֶרֶב,
בִּירוֹת וְיַיִן וַהֲמוֹן דָּגִים,
וְאָח שֶׁל אֶמִילְיָה, מַה שְּׁמוֹ,
מְנַגֵּן כָּל כָּךְ יָפֶה בְּגִיטָרָה
וְשָׁר עַל לְשַׁנּוֹת אֶת הָעוֹלָם.
וּבַלַּיְלָה – אַי! – כָּל הַלַּיְלָה,
הִיא הָיְתָה נוֹתֶנֶת לִי נְשִׁיקֹנֶת בַּפֶּה,
וַאֲנִי הָיִיתִי מַחְזִיר לָהּ נְשִׁיקֹנֶת בַּפֶּה,
וְהִיא הָיְתָה לוֹעֶסֶת לִי תַּ'חָזֶה,
וַאֲנִי הָיִיתִי בּוֹעֵר לָהּ בַּשָּׁדַיִם
וְהִיא הָיְתָה מַדְהִימָה לִי תַּ'זַּיִן
וַאֲנִי הָיִיתִי נוֹאֵק לָהּ בַּכּוּס.
אָז, בְּבַקָּשָׁה – בַּקָּשָׁה אַחֲרוֹנָה –
שֶׁהַלּוּלָאָה תִּהְיֶה מֵחֶבֶל סִיזַל.
וְעַכְשָׁו, שִׂימוּ אוֹתָהּ בִּמְהִירוּת עַל צַוָּארִי –
אֲנִי רוֹצֶה לְהַגִּיעַ כְּבָר
לְאֶמִילְיָה שֶׁלִּי.