בִּתְעָלוֹת הַהַשְׁקָיָה

בַּגָּן שֶׁל הָרוּן אַ־רָשִׁיד

זָרְמָה, כָּךְ מְסַפְּרִים, חָכְמָה,

חָכְמָה עֲמֻקָּה מִנִּי חֵקֶר.

פֵּרוֹת פִּלְאִיִּים צָמְחוּ מִמֶּנָּה

וּפְרָחִים נְדִירִים –

סְגֻלִּים! צְהֻבִּים! כְּחֻלִּים! –

שֶׁהַמֶּלֶך קַרְל הַגֶּדוֹל

נָשָׂא מִנְחָה לַחָ'לִיף,

וְשָׁתַל אוֹתָם בְּמוֹ יָדָיו

בַּגָּן שֶׁל הַחָ'לִיף.

אַחַר כָּךְ הֵם הִתְיַשְּׁבוּ

בְּצֵל הַסֻּכָּה בַּבֻּסְתָּן

וְאָמְרוּ זֶה לָזֶה דְּבָרִים פְּשׁוּטִים,

דְּבָרִים שֶׁאֲפִלּוּ אֲדֹם הֶחָזֶה,

שֶׁנִּתֵּר נִתּוּרִים נִתּוּרִים

כָּאן, עַל זְמוֹרַת הַגֶּפֶן,

וְשָׁלָה בְּמַקּוֹרוֹ תּוֹלָע זָעִיר

מִבֵּין סְבַךְ הַנּוֹצוֹת,

אֲפִלּוּ הוּא הֵבִין,

וְגַם הַבְּרִיזָה הַטּוֹבָה,

שֶׁבִּדְּרָה אֶת פָּנָיו שֶׁל הַיַּיִן.

כָּךְ, בְּסֻכַּת הַבֻּסְתָּן הֵם יָשְׁבו –

הָרוּן אַ־רָשִׁיד וְקַרְל הַגָּדוֹל –

וְאָמְרוּ דְּבָרִים פְּשׁוּטִים

עַד שֶׁהֶעֱרִיב לוֹ הַיּוֹם.