הארון

אֲהוּבָתִי, בַּבֹּקֶר,

מוּל אֲרוֹן הַבְּגָדִים

שֶׁדַּלְתוֹתָיו פְּתוּחוֹת, כֻּלָּן –

אֵין, אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם,

אֵין מַרְאֶה יָפֶה מִזֶּה.

תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן,

צְבָעִים וְעוֹד צְבָעִים

נוֹגְעִים בְּסוֹדוֹת מֵאַרְצוֹת הַצָּפוֹן

וּבְבַדִּים שְׁמוּטִים מֵרֹב יֹפִי.

וַאֲהוּבָתִי עוֹמֶדֶת עֵירֻמָּה

מוּל אֵינְסְפוֹר הַשְּׂמָלוֹת

וְאֵינְסוֹף צְעִיפִים,

וּמַבָּטָהּ הַנּוֹאָשׁ

עִם נִיחוֹחָהּ הַבָּשׂוּם

אַחֲרֵי אֵדֵי הַמִּקְלַחַת

מְשַׁבְּשִׁים אֶת חוּשַׁי.

מְשַׁבְּשִׁים לְגַמְרֵי אֶת חוּשַׁי,

אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם,

וּמֵטִיל אוֹתָהּ לַמִּטָּה.

שׁוּב, גַּם הַבֹּקֶר –

תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן –

הִיא תְּאַחֵר לָעֲבוֹדָה.