שׁוֹאֶלֶת אֶת הַתַּן בְּחַלּוֹנִי

שׁוֹאֶלֶת אֶת הַתַּן בְּחַלּוֹנִי

אֲנִי מְנַסָּה לִתְפֹּס בְּרַגְלֵי הַצִּפּוֹרִים שֶׁיִּקְּחוּ אוֹתִי לְכָל הָרוּחוֹת

וּבֵינְתַיִם שׁוֹאֶלֶת אֶת הַתַּן בְּחַלּוֹנִי

אֵיפֹה הָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה שֶׁחִכִּיתִי שֶׁתִּצְמַח בְּחַיַּי

כְּמוֹ דַּבֶּשֶׁת, לְאָן הָלְכוּ כָּל אֵלֶּה

שֶׁנָּטְלוּ אֶת לִבִּי כְּמוֹ יָדַיִם.

אֲנִי, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הִצְלַחְתִּי לִלְמֹד אֶת לוּחַ הַכֶּפֶל,

חִבַּרְתִּי וְחִסַּרְתִּי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים מֵחַיַּי.

גַּם הַבֹּקֶר יָצָאתִי אֶת בֵּיתָהּ שֶׁל זוֹ שֶׁאַהֲבָתָהּ

יַבֶּשֶׁת הוֹלֶכֶת וּמִצְטַמֶּקֶת.

אֶנְקֹב בִּשְׁמוֹת כָּל הַדִּמּוּיִים שׁוּב וְשׁוּב וְשׁוּב כְּיַלְדָּה

עַד שֶׁאַצְלִיחַ לוֹמַר בְּקוֹל רָם:

רֵיקוֹת וּמְשֻׁגָּעוֹת עֵינֶיהָ

שֶׁל זוֹ שֶׁאָהַבְתִּי בְּכָל כֹּחִי וּמְאוֹדִי

וְעָיַפְתִּי כָּל כָּךְ מִן הַהַמְתָּנָה, שֶׁכָּעֵת, בְּלֵיל יָרֵחַ חָסֵר

כָּל מְבוּקָשִׁי הוּא

לִשְׁכַּב וְלִישֹׁן כְּמוֹ לִבָּהּ.

Den Schakal an meinem Fenster fragend

Ich greife nach den Beinen der Vögel, damit sie mich in alle Winde tragen,

und frage vorerst den Schakal an meinem Fenster,

wo denn die große Liebe sei, die ich erwartete, die in meinem Leben wachsen sollte

wie ein Höcker, wohin gingen all jene fort,

die mein Herz griffen. Wie Hände.

Ich, die ich niemals das Einmaleins zu lernen vermochte,

addierte und subtrahierte so viele Menschen in meinem Leben.

Auch heute Morgen ging ich aus dem Haus der Frau, deren Liebe

ein schrumpfender Kontinent ist.

Die Namen aller Vergleiche werde ich aufzählen, wieder und wieder wie ein Kind,

bis es mir gelingt, laut zu sagen:

Leer und irr sind die Augen der Frau,

die ich mit aller Kraft und Macht liebte,

und ich bin des Wartens so müde, dass ich jetzt, in einer Nacht des abnehmenden Mondes,

nur noch eines will,

liegen und schlafen wie ihr Herz.

Übersetzung aus dem Hebräischen: Lydia Böhmer