בָּתִּים שֶׁהָיוּ שֶׁלִּי נִנְעֲלוּ מִפָּנַי
לְעוֹלָם. עַכְשָׁו בְּכָל מָקוֹם אֲנִי
בַּחוּץ. צִנְצֶנוֹת רִיבָּה מְשִׁיבוֹת אֵלַי
יְמֵי סֻכָּר עִם סָבָתִי
וּתְרִיסִים מוגָּפַיִם מַזְכִּירִים לִי אֲפֵלוֹת
צָהֳרַיִם מֵעַל מִטּוֹת בַּרְזֶל שאינן עוד.
מִבַּעַד וִילוֹנוֹת בְּחַלּוֹנוֹת זָרִים
אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת סָבִי
מַצִּיעַ לִי מַנְגּוֹ חָתוּךְ, וְקוֹלוֹ
מְרַקֵּד כְּמַנְגִּינָה.
כביסה זרה מתנפנפת מעל חבלים שמתחתי,
על מפתנים שהיו פעם שלי קבועים
שלטי שמות אחרים.
גם ריח טיגון קציצות חולף
מבלבל את דעתי. אני רוצה להושיט יד,
לפתוח שוב את הדלת.