בְּקָרוֹב יַחֲזֹר הַחֹרֶף וְנֵצֵא אֶל יַעַר הַגֶּשֶׁם שֶׁלֵּעוֹלָם לֹא יִהְיֶה
שֶׁלָּנוּ וְנִתְבּוֹנֵן בְּנוּרוֹת מוֹלָד קְטַנּוֹת מְצַיְּרוֹת אֲשׁוּחִים עַל רֶקַע שָׁמַיִם זָרִים,
הַחֹשֶׁךְ יֵרֵד בְּשָׁלוֹשׁ וָחֵצִי אַחַר הַצָּהֳרַיִם,
וּבַבַּיִת נְעַרְבֵּב שׁוֹקוֹ חַם בִּסְפָלִים כֵּהִים.
הָעֶרֶב יִתְאָרֵךְ כְּמַנְגִּינָה, וְיִהְיֶה בּוֹ זְמַן לִקְרוֹא שִׁירִים
וּלְהַקְשִׁיב לַגֶּשֶׁם וְיִהְיֶה בּוֹ פְּנַאי לְדַבֵּר עַל הֶעָתִיד,
לְדַבֵּר לְאַט וּבַאֲרִיכוּת כְּאִלּוּ הוּא בִּשְׁלִיטָתֵנוּ,
לְהִתְעַלֵּם מֵהֶעָבָר הַמְיָּתֵם לְלֹא הֲפוּגוֹת
כְּאִלּוּ מֵעוֹלָם לֹא שָׁתַל אוֹתָנוּ פֹּה הַצַּעַר;
כאילו הִתְחַלְנוּ כָּאן, בְּרֶגַע אֶחָד
בְּבַת אַחַת
פְּשׁוּטֵי זִכָּרוֹן וּתְמֵהִים.