יוֹם אֶחָד נַעֲמֹד

אֲנִי וְהַלֵּב

שֶׁהַזְּמַן חָרַץ בּוֹ

נַפתוּלֵי- כְּאֵב,

חֹשֶׁךְ אִטִּי יִזְדַּחֵל

מִתַּחַת דֶּלֶת הַבַּיִת

פִּי יִפָּעֵר,

יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת מִלִּים

סְדוּרוֹת וּמְהֻדָּרוֹת

עַל אַהֲבָה וְהֶבֶל

וּמִדְבָּר

וְרוּחַ,

הַאִם אָהַבְתָּ אוֹתִי

אֵי פַּעַם?

בְּשִׂמְלָתִי,

חוּטֵי פִּשְׁתָּן,

יֵשׁ בִּי נֶצַח

שָׁמַיִם מְעַטִּים,

לֹא אוּכַל

לָשׁוּב עַל עִקְבוֹתַי,

אַרְכִּין רֹאשׁ,

אֵרָאֶה יְשֵׁנָה

וְחוֹלֶמֶת.