אַחֲרֵי שֶׁנִּתְעַלֵּס תִּקְרָא לִי שִׁיר,

אֶפְשָׁר סִפּוּר. אַנִּיחַ אֶת

רָאשִׁי עָלֶיךָ, עַל עֵירֹם חָזְךָ אֶהְיֶה

כְּרוּכָה רַכָּה,

עֶרְיָה בֵּין הַזְּרוֹעוֹת

מִלִּים תָּמִיד הָיוּ לִי נְשִׁימוֹת

וְדֹפֶק, הֵד גַּלֵּי הַקּול

בִּתְעָלוֹת הַשֶׁמַע:

הָיֹה הָיְתָה אִשָּׁה אַחַת

הָיֹה הָיָה לָךְ פַּעַם

גֶּבֶר שֶׁאָהַבְתְּ, וְרוּחַ דַּק דָּחוּק

בֵּינוֹת דַּפֵּי הַגּוּף

נַפְשִׁי בְּךָ כְּמוֹ סִימָנִיָּה.

גַּם אִם אֶפְתַּח אוֹתְךָ

בְּעוֹד שְׁלֹשִׁים שָׁנָה

אֵדַע

אֵיפֹה הָיִיתִי.


מתוך תיקון ליל שבועות