לקראת העצרת הגדולה בכיכר מלכי ישראל, הכנו, רוזי ואני, כרזה גדולה מבד. תפרנו כמה סדינים שמצאנו בארון של אמא שלי, והברשנו עליהם בגואש את הכיתוב, "בגין מלך ישראל, פרס לך לעזאזל!"

אנחנו פורשות את הכרזה על המדרכה שליד הבית של רוזי, לייבוש. בזמן ההמתנה ששלוליות הצבע הטרי תתאדינה, אני מחליטה לאתגר את רוזי בשאלה שמאד מטרידה אותי לאחרונה. "תגידי, רוזי," אני שואלת מהוססת מעט, " את יודעת אם בגין אשכנזי, או שהוא מרוקאי?"

רוזי מתעלמת.

"תגידי, רוזי, בגין מרוקאי?"

רוזי שוב עושה את עצמה לא שומעת.

"אני לא בטוחה שבגין מרוקאי." אני מנסה לקבוע עובדות בשטח. על זה כבר רוזי לא מוכנה לשתוק, "שטויות!" היא מגיבה בביטול, "אני לא יודעת אם הוא מרוקאי, אבל מה שבטוח זה שהוא לא אשכנזי. מה פתאום אשכנזי? מאיפה הבאת את השטות הזאת?" הפעם תורי לשתוק. אין לי שום סימוכין להרהור הזה. או מוטב, לערעור הזה.

"מה את שותקת?" רוזי מרימה את הקול, קוטעת את חוט הרהורי הנוגים, "את חושבת שאני משקרת אותך?"

"אני חושבת שאת פוחדת להודות בזה." אני מעזה להסגיר את מחשבותיי, למרות שעדיף להימנע מעקיפת סמכויות. בפרט כשבעלת הסמכות זו רוזי.

"אני לא." רוזי מבינה שהכניסה את עצמה למלכודת, ומתחילה להתפתל. ומיד, כהרגלה בקודש, מפתחת תיאוריות חדשות במהירות הבזק. "תחשבי בהיגיון!" היא אומרת לי בטון המנצח הזה שלה, "בגין דומה שתי טיפות מים לסבא שלך, נכון? דומה או לא דומה ?"

"דומה. מה זה קשור?"

"וסבא שלך אשכנזי?" רוזי ממשיכה לתבוע את ההיגיון הפרוץ שלי.

"השתגעת?" אני נבהלת.

"אז זהו." רוזי חותמת בנימת ניצחון, "תסיקי לבד את המסקנה המתבקשת."

"איזה מסקנה בראש שלך?"

"זה פשוט." רוזי זוקרת את אצבעה כאילו עומדת לשאת עוד אחד מעשרות הנאומים של בגין, "אם בגין דומה קופי לסבא שלך, סבא דוד, כן?" אני מהנהנת ורוזי ממשיכה, "אם סבא דוד שלך, ובגין, מנחם בגין," היא שבה מדגישה ביראה, "כל כך דומים.. אז אפשר להניח שהם באו מאותו מקום."

"אז מה, את באה להגיד לי שבגין בעצם תימני?" אני פורצת בצחוק.

"כן... אולי. לא... בעצם לא יודעת." רוזי מגמגמת אבל מיד שוטפת את המשפטים החוצה, "מה שבטוח זה שבגין לא אשכנזי. אם בגין אשכנזי, אז גם סבא שלך יקה פוץ!"

רוזי היא רטורקנית בחסד. אם היא תרצה, היא גם תצליח לשכנע אותך שהאדם מוצאו מהזברה. בכל זאת אני מטילה ספק קל בדבריה, "... אבל... המשפחה של בגין מתה בשואה... לא?"

"זה עדיין לא אומר כלום. לא רק באירופה הייתה שואה. גם בעיראק הייתה שואה. בחיי. תשאלי את ניסים מהכיתה שלך. גם סבא שלו היה בשואה. ואת יודעת שהוא מעיראק."

"אז עכשיו את באה להגיד לי שבגין עיראקי?!?" אני צוחקת כל כך, כואבת לי הבטן.

"כן. בעצם לא יודעת. אבל מה שבטוח זה שבגין לא יכול להיות בשום אופן אשכנזי." עיניה של רוזי תרות אחר מקום מפלט קרוב. משזה לא נראה בסביבה היא פולטת, "תעזבי אותך משטויות. בחיי. הנה. השלט כבר התייבש. צ'יק צ'ק צ'וקי, נכון?"

מתוך: מכתוב יצא בקיבוץ המאוחד, 2011