וַאֲנִי אֶתֵּן לָךְ לָלֶכֶת. אַחֲרֵי-כִּכְלוֹת-הַכֹּל, זֶה מַה שֶּׁרָצִית.

אֲנִי אֶתֵּן לָךְ לָלֶכֶת.

אַךְ זִכְרִי נָא, אֶת אוֹתָם לֵילוֹת. זִכְרִי אֶת שֶׁנֶּאֱמַר.

זִכְרִינִי, אָנָּא. אַךְ זִכְרִינִי...

אֶת אוֹתָן שְׁעוֹת חֶסֶד אֲשֶׁר אֵין לָאֵל לְתָאֲרָן,

הַאֲזִינִי...

אוֹתָהּ מוּסִיקָה נִשְׁמַעַת.

וְזוֹ אוֹתָהּ שָׁעָה. שְׁעַת לַיְלָה. בֹּקֶר יַעֲלֶה עוֹד מְעַט.

צִפּוֹרִים אֲחָדוֹת נִשְׁמָעוֹת, כֵּן...

זִכְרִינִי כִּי כָּלוּ עֵינַי וְנֵרִי כָּבָה.

וּבְעוֹד נֶחָמָה אֵין לִי בָּעוֹלָם

אֶשַּׁק אֶת אוֹתָן דְּלָתוֹת קְטַנּוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לִבֵּךְ.

אֶת אוֹתוֹ יֹפִי צָחוֹר אֲשֶׁר מִלִּים,

מִלִּים לֹא יְכַבְּדוּהוּ שְׁמוֹת תֹּאַר.

כַּבְּדִינִי אַךְ בָּזֹאת, כִּי לִי,

לִי לֹא נוֹתַר מְאוּם זוּלַת הַזִּכָּרוֹן.

אוֹתָהּ הֲוָיָה עֲמוּמָה שֶׁל מַה שֶּׁאָבַד לִי לְבְלִי שׁוּב.

וְיִהְיֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה כִּי מַה נּוֹתַר כְּבָר? מַה נּוֹתַר?

הַחַיִּים הֵם רַק חֲלוֹם, הַחַיִּים הֵם רַק חֲלוֹם.

עַתָּה אֲנִי יוֹדֵעַ; הַחַיִּים הֵם רַק חֲלוֹם.

אַךְ אָמְנָם, זוּלַת אֲשֶׁר שֶׁהִתְרַחֵשׁ, זוּלַת כָּל שֶׁנֶּאֱמַר,

כָּל אֲשֶׁר הָיָה וְחָלַף לוֹ

אֲנִי אֶתֵּן לָךְ לָלֶכֶת.

שֶׁכֵּן אַחֲרֵי-כִּכְלוֹת הַכֹּל,

זֶה מַה שֶּׁרָצִית.

מתוך: הערך הקיים מיילל בחשכה, הוצאת עמדה, 2014.