לֹא נִזְקַקְתְּ לַגְּדוּד חַיָּלִים
לְפַנּוֹת אוֹתִי מִבֵּיתְךְ.
וְכָל ה"מַה עָשִׂיתִי?"
וְכָל ה"אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ..."
שָׁכְבוּ כַּעֲצֵי זֵיתִים כְּרוּתִים
לְרַגְלַיִךְ וּפִרְיָם מַרְקִיב בַּשֶּׁמֶשׁ.
אֵינֶנִּי עָצוּב בֶּאֱמֶת.
מֵעוֹלָם לֹא אָהַבְתִּי אוֹתְךָ.
אָהַבְתִּי רַק אוֹתִי.
אָהַבְתִּי אֶת הִשְׁתַּקְּפוּתִי בְּעֵינַיִךְ
וְזֶה מְעַט יַלְדוּתִי.
כְּשֶׁיּוֹדְעִים אֶת זֶה נֶעֱלָם הָעֶצֶב.
כְּשֶׁיּוֹדְעִים הַלֵּב מִתְמַלֵּא רַכּוּת.
כְּשֶׁיּוֹדְעִים הָרֹאשׁ מְסֻגָּל לְקַבֵּל אֶת
תָּכְנִית הַהִתְנַתְּקוּת.
(פורטפוליו 2004-2005)
