יש לי הרבה דברים לומר
אבל נותרתי בודד במועדי.
נושלתי, אפשר לומר, מכוחותי
בדרכי לייעודי.
היד כבר לא ממששת גזעי אקליפטוסים מתקלפים
ולא חיספוס האורן.
אין עצים
אולי גם זרוע אין.
העמק משתרע לברכי
ערבה דמומה, יפה,
וקוצים שהשחירו בשמש.
היום הולך ונגרע.
הרוח מתחככת בבשר ראשי.
אני נרדם אט אט בעמידה
נשען על סלע במרפקי
וחש שאריות געגוע
ליום שבו
ילדת אותי.
(פורטפוליו 2001)
