לדעת זה כמו לנדנד שן חלב.
משהו ניתק. מגע ועוד מגע מפרידים אותה,
כשמפנים לילדות את הגב.
לראות את אביך שוכב במיטת בית החולים.
נאנק, ואיננו זז מאומה.
כשהוא צופה בערוץ האופנה
אימא אומרת פתאום
בבוא היום אני רוצה הרדמה.
אלוהים נוגע בגופך באצבעו.
הזמן מתקצר
המחשבות מתחברות
והעולם מתנמך ומתרחב.
השערות משתנות, כמו חיטה בשלה
שהושארה זמן רב מדי בשמש.
ברור לך שגם צפוי הכמש.
כל שהשחיר, ילבין
כל שמתח, יכופף
אפשר להעמיד פנים.
אי אפשר להילחם נגדו.
מהגוף, אתה מבין, אין מקום מחבוא.
(פורטפוליו 2001)
