מוזיקת חתולים / רון סגל
חתולים מסתובבים להם זקופי זנב ברחובות ארץ הקודש, כאילו היו הם אזרחים רמי מעלה. חתולים מקפצים מעומקם של פחים ירוקים ומעבר לגדרות אבן, כאילו היו אזרחים שווי זכויות להולכי על שתיים. אנו התושבים הסתגלנו למוזיקת החתולים שאינה פוסקת 24 שעות ביממה כאילו היו הם חלק מגלויה ישראלית – חוף הים, השמש והאופניים החשמליים.
בא רון סגל והופך את היוצרות כך שהרקע לעלילה הופך למהות הסיפור. כמו שציפורים הופכות לדגים בציוריו של אֶשֶר ההולנדי, כך הופכים החתולים של סגל מחיית מחמד קישוטית לגיבורים המניעים את העלילה. "הכל התחיל בחתול שזינק לכביש... החתול צעד בזנב מורם במקביל למעבר החצייה כאילו הבין מה משמעות הפסים הלבנים המשורטטים על גבי האספלט השחור ובחר באופן מודע שלא לצעוד עליהם... לאחר שווידא את העצירה המוחלטת של טור רכבים ארוך, כמו שוטר תנועה שמפנה אליהם שלט אדום שצדו השני ירוק, קם החתול והמשיך לצעוד במקביל למעבר החצייה, תחת מטר קללותיהם של הנהגים." אלי, גיבור המשנה - הבעלים של החתול, מסתובב על קטנוע ברחבי ירושלים שאוחדה לה יחדיו. הוא משמש כשליח. לא; אין הוא מעביר דברי מאכל או דברי דואר כשאר השליחים, אלא פתקים שהם חלק מתעשיית הדת הוא משנע. אפשר לומר שהוא מעביר בקשות ותפילות, אל האל הגדול והנורא של היהודים, דרך תחנת הכותל. אלי דוחס בלילות פתקי תחנונים אל בין אבני הכותל. בנוסף למצוות הליליות אלי נושק בדרכו שלו לשטח האפור של תעשיית הפשע. אלי וחתולו חיים באווירה דוממת - "לא דממה של מקום ריק מאדם כי אם דממה של קהל בתיאטרון שיושב על קצה כיסאו, ידו מכסה על פיו, דרוך בציפייה לראות מה יעשה גיבור המחזה." וכך, השגרה מופרעת מדי פעם על ידי תאונה כזו או אחרת. "המוות אמנם תוקע מקל בגלגלי השגרה ומשבש את נסיעתה, אך עד מהרה מרסקים גלגלי השיניים את העץ הפריך והנסיעה ממשיכה לה באותו הקצב, פחות או יותר.
רון סגל מוביל את הקורא שלו אל בין כבישי ירושלים המתעקלים ומתפתלים, בעודו שוזר קשרים משעשעים בין אנשים וחתולים, בעלילה מפתיעה הנעה לעיתים בקצב של מנוע בעל שני גלגלים, ולעיתים בדילוגים של הולכי על ארבע.
