הבשורה על-פי עוז
ירושלים, שנות ה-50 של המאה הקודמת. סיפור אהבה. לכאורה עוד ספר טיפוסי של עמוס עוז. אבל רק לכאורה. כי בספרו הכבר לא כל כך חדש מצליח עוז להיות חדשני, חתרני ורלבנטי היום אף יותר מאשר כשיצא לאור, אי שם בשנת 2014. העלילה מביאה את סיפורו של שמואל אש, סטודנט בחוג להסטוריה בירושלים, שנאלץ לעזוב את דירתו השכורה ולהפסיק את לימודיו לאחר שאביו פושט הרגל מפסיק לממן אותו. מודעת דרושים שולחת אותו לבית ירושלמי עתיק, שבו מתגוררים איש נכה וזקן, המחפש רע לשיחה ואשה מסתורית ומושכת בשם עתליה. שמואל מארח לזקן חברה ובתמורה זוכה למקום מגורים בעליית הגג ולדמי כיס צנועים. שלושה חודשים חורפיים הוא מתגורר בביתם. שלושה חודשים שבהם הוא מתוודע לסיפורם האישי הטרגי, סיפור של שכול במלחמת העצמאות מחד וסיפור של ״בגידה״ כנגד הנרטיב הציוני השולט מאידך. אש מתאהב אהבה בלתי אפשרית בעתליה ומרחיב את מחקרו על יהודה איש קריות גם למחקר על אביה של עתליה, שאלתיאל אברבנל, פעיל פוליטי מרכזי לפני ראשית המדינה, שבשל גישתו הפשרנית כלפי הערבים הוקע כבוגד על ידי מקימי המדינה. בוגדים ומקומם בהיסטוריה האנושית היא התמה המובילה את הרומן המינורי הזה. שכן התיזה העומדת בבסיסו, כמו גם בעבודה המחקרית עליה שוקד שמואל אש, היא שאלה שאינם הולכים עם הזרם ונתפסים כבוגדים המסכנים את הסדר החברתי הקיים, הם למעשה אלו המייצרים את המהפכות ההיסטוריות הגדולות באמת. כך הוא סיפורו של יהודה איש קריות, שלכאורה, על פי הדיעה הרווחת בנצרות, בגד בישו והובילו לצלב. אלא שבלעדיו ייתכן שלא הייתה הנצרות מגיעה להיכן שהגיעה. ההקבלה הברורה בין איש קריות לשאלתיאל אברבנל מובילה באופן כמעט בלתי נמנע להשלכות לימינו אנו - ימים שבהם המילים שמאל ובגידה הפכו בידי השלטון במדינה למלים נרדפות. גם אם הם לא מוזכרים בספר מפורשות, ארגונים כמו ״שוברים שתיקה״ ו״בצלם״ המוקעים ומוקצים כיום על ידי ראש הממשלה ושלוחיו הם הגיבורים האמתיים של הספר הזה ושל סופרו. ב ״סיפור על אהבה וחושך״ כתב עוז כי משמעותו של כל סיפור מתרחשת לאו דווקא במרחב שבין הסופר לספרו, אלא במרחב שבין הספר לקוראיו. במרחב הפוליטי הישראלי שהולך ומקצין מיום ליום, קריאת ״הבשורה על פי יהודה״ היא לפיכך היום אף יותר מתמיד חוויה מעוררת ורלבנטית ומומלצת מאד.
