שגיונות ברוקלין / פול אוסטר

משעשע הוא פול אוסטר בצורת הכתיבה שלו. הוא מצליח לשאוב את הקורא לעולם הבדיה וברגע שזה שכח לגמרי מן המציאות הפרטית שלו, הוא עושה אתנחתא, פונה ישירות אל הקורא שלו כאילו ישבו שניהם בצוותא על ספסל בפרק, ומגלה לו מעט מן המתרחש מאחורי קלעי הכתיבה. "לא אני הדמות המרכזית בסיפור הזה. התואר המכובד גיבור הספר הוא מנת חלקו של אחייני...שוו בנפשכם אם כן מה גדולה היתה הפתעתי כשנכנסתי באותו בוקר...." וכך הופך הסופר את הקוראים שלו לחלק מאורגי העלילה, מגלה להם התלבטות זו או אחרת בכתיבת הנרטיב. אוסטר מותח כמה קווי עלילה בדיוק כמו שהבטיח לקורא שלו והנה - אתנחתא של הצצה אל בטנת הסיפור: "מפתה לתאר צעד אחר צעד את הקומדיה שהתפתחה כאן, אך אינני רוצה למתוח את סבלנותו של הקורא בעניינים שבעצם אינם שייכים ממש לסיפור...". הקורא יוצא לרגע מן הריכוז. אולי כך יש לו הזדמנות להשקיף על האירועים ממבט לאחור, ואחר כך, להמשיך לרוץ עם העלילה. כמובן שעוד אתנחתא אינה מאחרת להגיע: "נוכח התפתחויות חיוביות כה רבות במחלקת האהבה עלול הקורא להניח כי אושר כללי שרר במחלקתנו הקטנה בברוקלין. אך אויה.....". לעיתים אוסטר משרבב פה ושם הערות ביניים בסוגריים כדוגמת – "(ואפרט בהמשך)" - וכך, בנס של אוקסימורון, שובר הסופר שוב ושוב את מעשה הסיפור ויוצר, למרבה הפלא, סוג של אחדות.