יושבים אב ובתו ומשוחחים – האין זה דבר נפלא?

יושבים בת ואביה ומדברים על ספרים כבדי משקל. זו לשה נתחים נתחים של היסטוריה ומדע – מניחה שכבה של בצק מוצק. זה לש הגיגים ודמיון, מניח גם הוא באותה התבנית את שכבת הבצק הפריכה שלו. יושבים שניהם ומוסיפים רעיונות, הרהורים, הצעות, מגמות, השערות, מחשבות, עמדות – ואת הכל יחדיו הם אופים. הטעם ערב לחיך והניחוח נעים. בין ביס לביס ניתן לגלות צימוקים מהם טעמנו בעבר בקונטקסט אחר, ובכל זאת הם מענגים את בלוטות הטעם.

אחד הצימוקים המתוקים על לשוני היא ההצעה לקריאה נשית, ויותר מכך לכתיבה נשית. מדובר בשיר השירים. הפסוק הפותח את שיר השירים הוא "שיר השירים אשר לשלמה". החליטו אב ובתו להחזיר למקומה אות אחת - את האות י'. יתכן, הם טוענים, שאותה י' נשמטה מן הטקסט. החזרתה למקום, מישבת את ההיגיון הפואטי והארוטי הנובע מ "ישקנו מנשיקות פיהו". אם כך - "שיר השירים אשיר לשלמה" הם מציעים, והרי לכם "על פי הגיונה של השפה העברית" (78) סוד המתפרץ מן העבר ומספר על משוררת תנכית "המרימה את קולה בשיר, בדיבור, באהבים ובחשקים." (79)

ואם בנשים עסקינן – הרי לכם צימוק נוסף, גם הוא שינוי קל שבקלים – הדגשה של השורוק במקום החולם, נקודה המשנה את ההגייה ובכך משחררת את האישה היהודייה מכלא בן אלפי שנים שנכפה עליה. כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶךְ פְּנִימָה נאמר בתהילים. כבודה מבחינת מטען, רכוש, טובין. אילו ידעו זאת פפוס בן המאה הראשונה ובני דורו למשל, לא היו נועלים את הדלת בפני נשותיהם כל פעם שהם יצאו למסע עסקים.

ועוד טיפה נשים, ותשובה לשאלה שמעולם לא נשאלה: "מי הייתה היידישע מאמע, הראשונה בהיסטוריה? ובכן: "האם היהודייה הארכיטיפית... צפורה אשת משה, בלהט המוכר של מוּמָר זה מקרוב בא, מלה במו ידיה את בנה באבן צור." (99)

אב ובתו טוענים ב"יהודים ומילים" כי "הגנאולוגיה הלאומית והתרבותית של היהודים היתה תלויה תמיד בהעברה של גחלת מילולית מדור לדור,"(7) גחלת טקסטואלית. אם רוצים, ניתן להביט אל עֵבֶר עָבָר רחוק אף יותר, אל התחלת ההתחלות היהודית ונראה שגם נקודת המוצא מעוצבת מטקסט. העולם עצמו נברא בהבל פה. ב"שלושים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק יה יהוה צבאות", כתוב בספר היצירה: "עשרים ושתים אותיות חקקן חצבן שקלן והמירן בצרפן וצר בהם נפש כל, כל היצור ונפש כל העתיד לצור".

והרי לכם 10 דיברות:

על התנ"ך - התנ"ך הוא ספר עוצר נשימה... התנ"ך שורד אפוא ואף זוהר גם בהינטל מעמדו כספר קודש. קסמו כיצירה ספרותית מאפיל על כל ניתוח מדעי או קריאה אֱמוּנִית. הוא מצליח לרגש ולגעת ללב כפי שעושות יצירות הספרות הגדולות של הומרוס, של שייקספיר, של דוסטוייבסקי." ( 19)

על הנשים בתנ"ך – הנשים המקראיות מגוונות עד מאד בגילן ובמעמדן, באופיין וביופיין. לא כולן עבריות, לא כולן בנות מעמד חברתי גבוה. לפעמים הן חדשניות להפליא ולפעמים מסורתיות לחלוטין. מרביתן משפחתיות מאד, ומקצתן ניחנו באומץ ובכישרון יזמי ניכר." (92)

על שבטי ישראל – שבטי ישראל היו החברה האזרחית הראשונה בהיסטוריה. לא בדיוק דמוקרטיה ולא בדיוק רפובליקה, אבל חברה אזרחית אשר כל החברים בה נושאים באחריות פעילה לקיום חוקיה שהם בעיניהם חוק צדק." (197)

על התלמוד - היה זה יקום אינטלקטואלי זכרי, אבל הוא לא היה נזירי וגם לא ספרטני. את מקום הדו קרב שטיפחו חברות אחרות מילאו כאן צחצוחי חרבות שכלתניים." (34)

על ההגדה של פסח – "בשלב מוקדם מאד, הפך סיפור הדברים עצמו לעיקר המעוגן בטקסט. הציווי המקראי "והגדת לבניך" הועלה על הכתב והכתב נעשה קנוני. ספרון זה, מתמצת את 'הוראות ההפעלה' של הזיכרון היהודי ומציבן במרכזו של שולחן החג הגדול מכולם." (41)

על האוריינות היהודית – "שום עם קדם-מודרני אחר לא נחשף לטקסטים כתובים בתוך הבית באופן שיטתי שכזה ולרוחב מנעד חברתי כה מגוון. בתנאי העוני והבערות באירופה של ימי הביניים היתה הקריאה בבית נוהג נדיר ובלתי שגרתי." (59)

על הספר - "מימי קדם ועד לעידן המודרני היה הספר חפץ יקר ונכבד, חפץ המתעלה מעל חפציותו וחורג אל מעבר לגשמי." (40)

על השפה העברית - העברית לא מתה מעולם, אלא היתה מעין יפהפייה נרדמת, וגם בשנתה הארוכה עפעפה כל אימת שתינוק של בית רבן, רב בבית מדרשו או משורר אצל שולחנו נגעו בה באצבע אוהבת." (27) "העברית היא הסטארט-אפ הלשוני הגדול ביותר בתקופה המודרנית. יותר אנשים דוברים כיום עברית בעולם מאשר דנית. או ליטאית. או גרמנית-אוסטרית. הנתון האחרון מוצא חן בעיננו במיוחד." (212)

על החגים - "הרי לכם תמצית החגים היהודיים: ניסו להשמיד אותנו, ניצלנו, בואו נאכל." (42)

ולבסוף - על סופרמן – הרי גם סופרמן הוא דמות יהודית מלידה ומבטן. עליו נאמר פעם שלא מן הכוכב קריפטון הגיע אלינו, אלא מן הכוכב מינסק. סופרמענטש. הוא וחבריו באטמן וספיידרמן, כולם בנים לאבות יהודים כשרים ממוצא מזרח אירופי." (165)

*** פורסם לראשונה ב"קורא בספרים".

*דורית קידר מתגוררת בברלין. היא חברת ספרייה וסופרת. ספרה "כומיש בת מחלפתא – ביוגרפיה שקרית של אישה אמיתית" נמצא אצלנו בספרייה.