טרובדור הוא א. ב. יהושע כך אני חושבת ביני לבין עצמי בעודי שטה על גלי הסיפור הנעים בקצב צלילֵי נדוּדים. הגיבורה הראשית - נגה, בחרה להגשים את עצמה דרך נגינה על נבל ועל כן עזבה את מולדתה לטובת ארנהם שבהולנד. שם, הרחק מארצהּ, היא חיה את חייה בסיפוק רב כחברה קבועה בתזמורת הפילהרמונית המקומית. דווקא כשהיא מוזעקת חזרה לארץ, מוטיב הנדודים מקבל צבעים עזים והמולדת משתקפת לפניה ב"מבט פולקלורי מבודח מעט של תיירת בוגרת". לא די בכך שהיא חשה ניחוח של זרוּת, הסופר מנדיד אותה בצורה מקצועית גם בתוך גבולות הארץ. הוא מוצא לה מקצוע ארעי כניצבת והיא נעה ונדה בין תסריטים ובין סטים של סרטים: מירושלים לחוף הים בתל אביב, לנמל אשדוד ודרומה. גם למצדה הסמלית היא מגיעה, וגוררת איתה פאתוס אופראי ושני ניצבים נוספים - שופט שלום בדימוס וקצין משטרה. אלו הפכו את הנדודים שלהם לדבר קבוע. אמהּ של נגה גם היא נמצאת בתהליך נדידה – אמנם לזמן קצוב של שלושה חודשים, אולם גם היא נעקרת מביתה לטובת 'דיור מוגן'. "מה לך פה ולמה לך פה" היא שואלת את עצמה ומדגישה ש"בני האדם הם נחמדים וטובים כל עוד יש לך עליהם שליטה, ואפשר לכבות ולהדליק אותם לפי רצונך...." שני נוודים רכים בשנים מזָמן א. ב. יהושע אל הסיפור. "שני ילדים לבושי שחורים, מסולסלי פאות, שמגבעותיהם מונחות על ברכיהם וציציות ארוכות משתלשלות אצלם במותניהם". הצמד הזה נודד באופן זמני אל עבר אי של חילוניות המרגיע אותם מאותו לחץ חרדי כבד ואפל האופף אותם בדרך כלל. הם מגורשים, חוזרים שנית ומגורשים שוב.
כל הפעילות, ההסתובבות והמפגשים למיניהם, אינם משכיחים מהגיבורה את געגועיה אל הגולה המתוקה. "בְּארנהם מחכה לי הקונצ'רטו לנבל ולחליל של מוצרט, והאצבעות שלי כבר רועדות מרוב תשוקה אליו".
כל השולח ידו בכתיבה - נע במקצב אישי ייחודי לו עצמו, הרי זה ידוע. לעיתים, הקורא אינו "שומע" את התווים ועל כן הוא נותן פרשנות שונה מזו של הסופר לקצב ההתרחשות ולתנועה של הגיבורים.
במקרה זה, כך נראה, הצליח יהושע.
הקורא שט על פי מנגינת הנדידה שהסופר הלחין.
בעלילה - כבמעשה יצירה מוזיקלית, חוזרים על עצמם פרקים מסוימים, לעיתים קצרים, לעיתים הם מתארכים - והכל מתוּזמר. חזרה על התווים הופכת אותם למוּכרים. הַשְמעה חוזרת של פרק ("... הוא לא ילד רגיל אלא ילד חשוב.... הוא נין של הרבי, של הצדיק בכבודו-ובעצמו, ואם ימותו שם ילדים אחרים, אולי הוא יצטרך אחרי מאה-ועשרים להיות בעצמו צדיק..") ותווי אפיון ("... מָנְפרד, החלילן הראשון של התזמורת, ידיד נאמן וגם מאהב זהיר לעת-מצוא...") - משרה תחושה של הכרות עם העלילה ועם שלל הנוודים - הכרות חלומית.
*דורית קידר מתגוררת בברלין. היא חברת ספרייה וסופרת. ספרה "כומיש בת מחלפתא – ביוגרפיה שקרית של אישה אמיתית" נמצא אצלנו בספרייה.
