בְּבֵית הַקָּפֶה
בְּנִי
רוֹכֵן
מֵעַל הַסֵפֶל שֶלִי,
מִתְאַמֵּץ לְפַעֲנֵחַ אֶת טִבְעוֹ שֶׁל הַקֶצֶף:
בּוּעוֹתָיו- מִצְטוֹפְפוֹת בַּבְּרֵכָה הַקְטָנָה,
נוֹגְשׂוֹת בִּשְׂפַת הַכְּלִי,
נוֹחֲלוֹת תְּבוּסָה.

לִפְנֵי שָׁנִים, לֹא הֶעֱלֵתִי בְּדַעְתִּי,
שֶׁאֶפְשָׁר לְהִתְבּוֹדֵד עִם בֵּן חָמֵשׁ.
לִפְתֹּר אִתּוֹ שְׁאֵלוֹת גְּדוֹלוֹת.
נְקֻדַת אֲחִיזָה עוֹבֶרֶת
מִמֶנּי אֵלָיו,
וּבַחֲזָרָה.

עֲדַת הַאֲנָשִים מִסָּבִיב
כְּמוֹ קְפִיצוֹת בְּמָקוֹם אֶחָד:
לֹא מִתְקַדְּמוֹת לְעֶבְרֵנוּ.

*פורסם ב"ידיעות", פברואר 2007