צעד ועוד צעד בחשיכה המחוספסת. לא ראיתי כלום. ברכי נתקלו בכורסא של סבא שאחת מרגליה חרגה אל המסדרון. רעש חריקת העץ על הבלטות החשופות. הנקישה בדלת התחדשה. מן העבר השני התעקש פליט לילה להנצל או לחסל. אם הוא נאצי מדוע אינו מבתק את העץ בכת הרובה? אולי זה השיכור ואין לו רובה, רק בקבוק, אולי תן אנושי שהרעב שיגע אותו. בובוצ'י הייתה לחוצה אל החזה. אברי הפלסטיק שלה הכאיבו לי. בידי השמאלית גיששתי אחר כסא. בשקט. בפינת הסלון נמצא אחד, כבד, מעץ כהה. סבתא נהגה לשבת עליו לפעמים בערב וסרגה סוודר ענקי. ידי השמאלית, הפנויה, אחזה בגב הכסא העשוי סורגי עץ, גובהו כמעט כגובהי. היה עלי להרים, לא לגרור. שלא להעיר. שלא ידע הנוקש שיש כאן מישהו, מעבר לדלת הסגורה. לאט, התקדמתי, קרבתי אל דלת הכניסה. סוף-סוף שם, ממש מול הנקישות שהתחזקו פתאום ודעכו שוב. ברך ועוד ברך. בובוצ'י בזרועותי. טיפסתי על הכסא. העינית הייתה מולי, הביטה בי באישונה השחור. הצצתי. בכניסה שהוארה קלושות באור מן הרחוב, ניצבה צללית. הצעקה נחנקת בגרוני. הצצתי שוב. הצללית נשענה על הדלת וחסמה את שדה הראייה. ואז נזכרתי שאפשר להדליק את האור בחדר המדרגות מבפנים. בלי לנשום הושטתי יד למתג. קינתם של התנים פרצה אל השקט. ידי קופאה. האור הבהב ונדלק, הציף את חדר המדרגות בצהוב של תה דלוח. הצללית התרחקה באחת מן הדלת. מצמצה נוכח האור הפתאומי. אולי זה סימן טוב בשבילה. היא התיישבה על המדרגות ממול. עיני בלשו אחריה מבעד לעדשה. הדמות הייתה לכודה בבועת הכניסה האליפטית דמויית הביצה. זו אשה. שיערה בהיר. היא לבושה שמלה שחורה, רחבת מחשוף ומקטורן קצר. לא הבחנתי בתיק או במזוודה, אבל אולי הניחה אותם על הרצפה, מחוץ לטווח ההצצה של עין הקיקלופ שבדלת. פניה מול פני. אני מכירה אותה. אני מכירה אותה! זו האשה מהתמונה על שידתה של סבתא. זאת... ואז צעקתי. מנורת לילה נדלקה ואחר-כך אור מלא, ואל הכניסה מיהרו אבא וסבתא ואחי, לבושי פיג'מות וכותנות לילה, סתורי שיער ומפלבלי עיניים. אחריהם הגיעה גם אמא, לאט, בצעדים זהירים וסבא בגטקס מדולדלים, טרוט מבט, ממלמל, מה קרה? אבא אחז בשולי הפיג'מה שהגומי שלה נפרם והיא איימה לצנוח ולחשוף את אבריו הסודיים. הוא שאל אותי מה אני עושה על הכסא ליד הדלת, וסבתא חקרה מה קרה. אמא חזרה כהד, מה קרה. אחי קרא, למה את צועקת ומעירה את כולם, טיפשה! גררתי את הכסא לאחור וקראתי, סבתא, אסתר-נייני פה.
*מתוך הרומן "אנשי פינות" מאת אסתי ג' חיים (הוצאת כנרת-זמורה-ביתן-דביר).
כל הזכויות שמורות למחברת ולהוצאת כנרת-זמורה-ביתן.
