אֲנַחְנוּ, הַשּׁוֹכְבוֹת בְּחַדְרֵי הִתְאוֹשְׁשׁוּת
עִם בֶּטֶן תְּפוּרָה אוֹ נַרְתִּיק קָרוּעַ,
מוֹזְגוֹת חָלָב לְפִטְמוֹת קָשׁוֹת
וּמַגִּישׁוֹת לְשִׂפְתֵי הַתִּינוֹקוֹת שֶׁלָּנוּ. אֲנַחְנוּ,
הַמִּתְבּוֹשְׁשׁוֹת לְהִתְאוֹשֵׁשׁ, שֶׁבּוּשָׁתֵנוּ אֲנוּשָׁה.
תָּמִיד יֵשׁ אָחוֹת שְׁגוֹחֵנֵת מֵעָלֵינוּ, שֶׁיּוֹדַעַת מָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת:
לְהַסְפִּיג דָּם, לְהַגְבִּיר אֶת מְשַׁכֵּךְ הַכְּאֵבִים,
לְהַנִּיחַ אֶת הַתִּינוֹקוֹת בְּחֵיקֵנוּ כַּחֲבִילוֹת כֻּתְנָה צְרוּרוֹת,
לְהַזְעִיק בַּכְּרִיזָה: "לְהַגִּיעַ עַכְשָׁו לָתִינוֹקִיָה!"
הָאָחוֹת שֶׁמּוֹדֶדֶת אֶת אוֹרֵךְ הָעֶצֶב בַּתְּפָרִים עֲדַיִן לֹא נוֹלְדָה.
סִכּוֹת מַתֶּכֶת מְהַדְּקוֹת אֶת בִּטְנֵנוּ כְּחָגוֹר.
מִתֹּקֶף הַתַּפְקִיד, יֵשׁ לָנוּ דֵּי דְּמָעוֹת בְּמַחְסָנִיוֹת הָעַפְעַפַּיִם
בִּכְדֵי לְהַטְבִּיעַ אֶת מַחְלֶקֶת הַיּוֹלְדוֹת.
*מתוך: "נפש, חשבון", הוצאת מקום לשירה, 2015 (עורך: ד"ר גלעד מאירי).
