קָצֶה

שִׁלְהֵי קַיִץ זְהֻבִּים

הֵם קְצֵה הַכְּמִיהָה. וְאַחֲרֶיהָ מָה –

נַדְנֵדָה אִטִּית כְּמוֹ מְרִירוּת עֲדִינָה

נִמּוֹחָה בַּפֶּה.

מִסָּבִיב חֲלָלִים רוֹחֲשִׁים מִתְרַחֲקִים

זֶה מִזֶּה וְנִקְרָעִים כְּעָנָן

מִצּוּרוֹת אָדָם.

מָה עוֹד אוּכַל לוֹמַר

שֶׁלֹּא חַשְׁתִּי עַד אֶפֶס קָצֵהוּ –

לְאַט עוֹלִים סוּסַי

סוּסָיו שֶׁל פוֹגֶל.

(מתוך הספר איזון שביר, הקיבוץ המאוחד 2015)