אֲנִי קוֹנָה לִי זְכֻיּוֹת
בְּחֶלְקַת הַזְּמַן הַזֹּאת
שֶׁבָּהּ מְשַׁלְּמִים תָּמִיד
בְּתוּתֵי דָּם-דָּם כְּדֵי
לְהַצִּיב אַחַר כָּךְ גְּבוּל לְעֵינַיִם כְּמֵהוֹת
שֶׁאֵינָן מוּדָעוֹת לִכְמִיהָתָן.
הַיֹּפִי הוּא בַּפְּרִי שֶׁהִבְשִׁיל וְהֶחְמִיץ לְאִטּוֹ
וּכְבָר הוּא יָצוּק בְּתוֹךְ הַשָּׂפָה
כְּמוֹ דָּבָר וְהִפּוּכוֹ.
(מתוך הספר איזון שביר, הקיבוץ המאוחד 2015)
