יערה בן־דוד / ילד מְהַגרים שוקולד מריר
אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ צֹרֶךְ בְּטִהוּר, בְּהַרְחָקָה, מוֹצָא חַד וְחָלָק לְאָנוֹמַלְיָה
הַמְסַכֶּנֶת אֶת הַלֵּב. הוֹ, אַל תִּגְּעוּ בָּאָנוֹמַלְיָה! אֲנִי כְּפִילָתָהּ, כַּפָּרָתָהּ.
נֶאֱחָז בַּחַלּוֹן מִפְּנִימוֹ רוֹאֶה פַּס אוֹר
וְצִפּוֹר כֵּהָה לֹא נִרְאֵית נִדְחֶקֶת לְהִכָּנֵס מִבֵּין חֲרַכֵּי הַתְּרִיס.
מְנַמְנֵם וּמִתְעוֹרֵר,
עַל הַשֻּׁלְחָן סֵפֶר פָּתוּחַ בְּטַלְטֵלַת מִלִּים
וְהַחַלּוֹן פָּתוּחַ אֶל הַסּוֹרְגִים הַחַמִּים מִכַּפּוֹת יָדָיו -
יֶלֶד זָר שׁוֹתֵק עַל תְּבוּסַת אָבִיו שֶׁגֹּרַשׁ
מֵעֲמַל כַּפָּיו, מִכְּפִילוּתוֹ, וְהוֹתִיר מֵאָחוֹר
מְהוּמַת עֵינַיִם, הֵד מִתְפַּזֵּר, יִפּוּי כֹּחַ מְדֻמֶּה, אַרְכָּה.
גּוּפוֹ הַקָּטָן הוּא בֵּיתָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה
וּלְשׁוֹנָהּ אֵשׁ מִתְהַפֶּכֶת
וּבְרִית (שְׂפַת אֵם לֹא מְגָרְשִׁים).
יֶלֶד גֵּר וּבְתוֹכוֹ גּוֹלַת הוֹרָיו רוֹקֵעַ: כָּאן זֶה כָּאן -
מֵבִין שֶׁהָאָרֶץ לֹא עוֹמֶדֶת, נוֹעַ תָּנוּעַ
כְּאִלּוּ לֹא יָצָא מֵרֶחֶם אִמּוֹ בִּזְמַן הַשֶּׁבֶר, בְּעִבּוּרוֹ.
עַכְשָׁו תּוֹרָהּ שֶׁל פַּנְדוֹרָה, הַסּוֹכֶנֶת הַחֲשָׁאִית
שֶׁהָרוּחַ לֹא תָּעִיף אוֹתָהּ בְּרַעַשׁ
Total Loss בְּהִתְנַגֵּשׁ פָּנֶיהָ בְּבָבוּאָתָהּ.
מתוך: לובשת בגד הפוך. מבחר וחדשים. הקיבוץ המאוחד, 2020.
