לאחר מות אמי
תָּלַשְׁנוּ פֵּרוֹת שֶׁסֶק מְתוּקִים
גָּבִיעַ גָּדַשְׁנוּ בִּפְרִיחַת יַסְמִין
שֶׁהַכֹּל יִמָּשֵׁךְ כָּךְ תָּמִיד חָשַׁבְנוּ
זֶה עִם זֶה שָׁנִים הָיוּ חֲבוּקִים
הַשֶּׁסֶק בּוֹגֵר הָיָה הַיַּסְמִין קָט
וְחָנוּן תַּחְתָּיו כְּיֶלֶד טִפּוּחִים
מַבִּיט עֵינֵי תֹּם וּמְבַקֵּשׁ יָדַיִם
אֲנִי אוֹמֵר: הַכֹּל הֵחֵל בָּאַהֲבָה.
הַיּוֹם הַשְּׁנַיִּם הָפְכוּ כְּבָר לְאֶחָד
עָטִיף פּוֹרֵחַ יַסְמִין בְּלֹבֶן מְסַמֵּא
נוֹטֵף רַק גֶּזַע אָבָק פָּרִיךְ פּוֹרֵחַ
בְּבֻסְתַּן הוֹרַי הַיּוֹם הַשּׁסֶק מֵת
וּבְצֵל שְׁנֵי צְמָחִים בְּחִבּוּק מָוֶת
חַלּוֹן חֲדַר הַשֵּׁנָה שֶׁל הַשְּׁכֵנִים
לְרֵיחַ הַטּוֹב נָעִים מַשִּׁיב חַיִּים
חוֹבְקִים תִּינֹקֶת אֲחַר תִּינוֹק.
מתוך תעוקת השכבות. ספרית פועלים. 1987.
